ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו:א:ז

כתב יד א עד כדון כשהפקירה לזמן מרובה. פי' אז הוי הפקר:

אבל הפקירה לזמן מועט פי' אי הוי הפקר כלל או לא:

שנים ושלשה ימים חוזר בו. פי' שהפקיר לשרם ושלשה ימים מותר לחזור בו:

ה"ג קומי ר"ז אפי' יותר מג' ימים. פי' שהפקיר על יותר מג' ימים:

א"ל כיון דאת אמר אפי' יותר מג' ימים הא יותר מג' ימים היא יותר מכמה ימים. פי' אפי' הפקיר על כמה ימים נמי יכול לחזור בו:

לישן דמתני' מסייע לר' זירא. פי' שאין חילוק בין יותר מג' בין יותר מכמה דקתני:

במה דברים אמורים פי' דהוה הפקר:

כשהפקיר סתם. פי' דהיינו לעולם:

אבל אם אמר שדי מופקרת יום א' כו' פי' אז הוי הדין דעד שלא זכה בה בין הוא או אחר יכול לחזור בו כו' אלמא דכשהפקיר על זמן הוי הפקר וחוזר בו לעולם וגם שאין חילוק בין זמן מועט מדקתני יום א' בהדי שנה א' אלמא כר"ז שאין חילוק בין יותר מג' ובין יותר מכמה:

הדא. אמרה היא זמן מרובה היא זמן מועט מיותר:

לא חשו על הערמה. פי' דהכא משמע דתיכף הוי הפקר ליפטר מן המעשרו, אפי' יזכה בהן הוא ולא חיישי' שהוא מפקיר בפירוש כדי שיפטור מן המעשרות אלמא דלא חיישינן להערמה:

כתב יד ב אבל אם הפקירה לזמן מועט. אי הו הפקר או לא הוי הפקר כלל:

שנים ושלשה ימים חוזר בו. המפקיר רק לב' או ג' ימים מותר לחזור בו:

קומי ר"ז אפי' יותר מג' ימים. שהפקיר על יותר מג' ימים:

א"ל כיון דאת אמר יותר מג' ימים כו'. אפי' הפקיר על כמה ימים נמי יכול לחזור בו. לישן מתני' מסייע לר"ז. דאין חילוק בין יותר מג' או יותר מכמה:

בד"א בשהפקיר סתם. היינו לעולם אבל אם אמר כו' אלמא המפקיר על זמן הוי הפקר וחוזר לעולם ואין חילוק בין על זמן מועט ובין מרובה דקתני יום א' בהדי שבוע אחת:

לא חשו להערמה. דתיכף הוי הפקר לפטר מן המעשרות אפי' יזכה בהן הוא עצמו ולא חיישינן שמא הוא מפקיר כדי לפטר ממעשר: