ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ב:ב:ד
Beur HaGra on Yerushalmi Peah 2:2:4 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Peah 2:2:4) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א על פני כל שדהו. פי' לרוחב כל שדהו הוא מפסיק באמצע שדה:
אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה כו'. פי' אם רוצה לחרוש בצד השני צריך לעקור את המחרישה מצד זה וליתן לצד זה ואינו יכול לחרוש בפעם א' כל השדה:
מפסיק. פי' וצריך ליתן פאה מכ"א בפ"ע:
ואם לאו אינו מפסיק. פי' שיכול לחרוש בפעם א' כל השדה אינו מפסיק ונותן פאה מא' על הכל:
ומקשי והתני מדריגות שהן גבוהות עשרה כו'. פי' אלמא שתלוי דוקא בגבוה עשרה אז מפסיק:
משמע הא פחות מיכן נותן מא' על עכל. פי' שאינו מפסיק. וע"ז מקשי דהא הכא משמע שאינו תלוי בגבוה כלל רק שאם צריך לעקור את המחרישה וזה אף בפחות מעשרה כדמסיים ופחות מכאן אינו עוקר את המחרישה. פי' בתמיה וא"כ אמאי אינו מפסיק:
ומשני אפי' פחות מכאן מפסיק כו' כצ"ל ותיבת עוקר הוא מיותר. לא אתינן מתני עשרה. פי' כיון דאפי' פחות מעשרה נמי מפסיק אלא לרבותא דסיפא דהיינו הא דתני שאם היו ראשי מדריגות מעורבין שהוא נותן מא' על הכל וזה אפי' כשהן גבוהין עשרה קמ"ל דמהני מעורבות לכך תני עשר ולעולם כשאינן מעורבות אף שאינן גבוהות עשר כיון שצריך לעקור את המחרישה מפסיק הוא:
מעורבין שהוא נותן מאחד על הכל כצ"ל:
כתב יד ב סלע על פני כל שדהו. היינו על פני כל רוחב שדהו נמצא שהוא מפסיק באמצע כל השדה:
אפי' פחות מכאן מפסיק. שנויא הוא לעולם אפי' בפחות מעשרה מפסיק רק בכדי שעוקר את המחרישה ולא קתני עשרה אלא לרבותא דסיפא: