ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה א:ה:ז

כתב יד א לא נחלקו על הלוקח פירות מחוברין מן הגוי שהן חייבין במעשרות. פי' ליתן לכהן המעשרות דהוי כמו פירות ישראל:

ועל הלוקח פירות תלושין מן הגוי שהן פטורות. פי' מליתן לכהן:

דכתיב מאת בני ישראל ולא מיד הלוקח מן הגוי כצ"ל ותיבת ועל ישראל שנכנס תחתיו מיותר:

על מה נחלקו כו' מוציאין מידו. פי' אפי' הוא עני צריך ליתן הוא לעניים:

לקט שכחה ופאה אין טובלין. ולפיכך אינו נקרא פאה אלא לאחר הפרשה וכיון שהפריש ברשותן הוי שלו ואינו רשאי ליקח לעצמו:

אבל מעשר עני טובל. פי' שאינו רשאי לאבול [קודם] הפרשה:

וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון. פי' והשתא כיון שנטבל ברשות המוכר א"כ נקרא המעשר עני על שם המוכר והוי הוא הבעל הבית והוא נותן ללוקח ולפיכך מותר הלוקח במעשר עני:

ומ"ט דר"י הנשיא. פי' שאוסר הלוקח במעשר עני הא לא הוי שלו:

ומשני משום קנס. פי' שלא יהא קופץ כו':

ומקשי מ"ט דרבי. שלא קנסו הא גבי כהן מודו כ"ע שקנסו:

ומשני עשיר. פי' דהיינו כהן:

יש בידו ליקח. פי' ולפיכך קנסו שלא יהא קופץ אבל הכא במעשר עני דאיירי בעני שאין בידו ליקח לא קנסו:

ורבי יהודה הנשיא כו':

הדרן עלך אלו דברים

כתב יד ב מן הגוי שהן חייבין במעשרות. היינו ליתן לכהן דהוי כמו פירות של ישראל:

תלושין מן הגוי שהן פטורות. מליתן לכהן דכתיב מאת בני ישראל ולא מיד הלוקח מן הגוי:

לקט שכחה ופאה אין טובלין. לכן לא מקרי פאה אלא לאחר ההפרשה ואז הוי ברשותו והוי שלו ובשלו אינו רשאי ליקח לעצמו אבל מ"ע שאינו רשאי לאכול קודם ההפרשה ה"ז נטבל למ"ע ברשות המוכר והמוכר נותנו ללוקח בשעת (חסר כאן) ומותר הלוקח להחזיק לו המ"ע:

ומ"ט דרבי. דס"ל הכא לא קנסו ובכהן מודה דקנסו:

ומשני עשיר יש בידו כו'. אבל הכא לא מיירי אלא בעני ואין בידו ליקח: