ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה א:א:יא
Beur HaGra on Yerushalmi Peah 1:1:11 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Peah 1:1:11) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א אדם טופל בהמה לבהמה. פי' אם רוצה להתנדב ג"כ חגיגה מותר לטפול אף ממעות מעשר שיש לו דשל חובה אינה באה אלא מן החולין קמ"ל שמותר לטפול ממעות מעשר להביא חגיגת נדבה וע"ז אמר ריש לקיש שאינו מותר לטפול אלא בהמה לבהמה פי' שמותר להביא כל הבהמה שהוא מביא נדבה ממעות מעשר:
ולא מעות למעות. פי' דהיינו באותה הבהמה שהוא מחוייב להביא אינו רשאי להתערב עמו מעות מעשר אף שיש כאן השתי כסף של חולין דסבר דהבהמה שהוא מביא לחובה צריך שתהיה כולה מן החולין:
ור"י אמר אדם טופל מעות למעות. פי' שבאותו של חובה מותר להתערב ג"כ ממעות מעשר אם רוצה להביא בהמה שהיא שוה יותר משתי כסף מותר להוסיף השאר משל מעשר דא"צ אלא שיהא השתי כסף ממעות חולין אבל השאר מותר להוסיף:
ואינו טופל בהמה לבהמה. פי' שאינו רשאי להביא בהמה כולה נדבה ממעות מעשר אלא שצריך שיהא בכל בהמה אף שהוא מביא נדבה כמו שיעור חגיגה דהיינו שתי כסף ממעות חולין ומה שהיא שוה יותר משתי כסף מותר להוסיף ממעות מעשר אפי' באותן שהוא מביא לחובה וא"כ לדידיה אין חילוק בין אותו שהוא מביא לחובה לאותו שהוא מביא נדבה:
היו לפניו עשר בהמות. פי' אחת שהיא חובה וט' נדבה:
והקריב חמש בי"ט ראשון. פי' דביו"ט ראשון שהוא מקריב של חובה ודאי דוחה דכיון שניתן לדחות אצל של חובה ניתן לדחות ג"כ אצל של נדבה אלא שמבעיא להו אם גם החמש הנותרים מותר להביא ביו"ט האחרון פי' שלא ניתן לידחות אצל של חובה שכבר קרב אותה של חובה ביו"ט ראשון אם דוחים או לאו:
ר' קריספאי ר' יוחנן דו אמר טופל מעות למעות. פי' דהיינו שמעות מחגיגה אם הוא יותר משתי כסף מותר להוסיף אפי' באותו שהוא מביא לחובה ובהמה שלימה אינה רשאי להביא משל מעשר אפי' לנדבה א"כ לדידיה אין חילוק בין נדבה לחגיגה:
הוי דו אמד דוחה. פי' כיון דלא קיל לדידיה בין נדבה לחגיגה א"כ סבר שקדושת הנדבה כמו החובה וכמו דשל חובה דוחה אף של נדבה דוחה:
ור"ש בן לקיש דו אמר אדם טופל בהמה לבהמה כו'. פי' דהא הוא סבר דאותה שהיא של חובה אינו רשאי להוסיף אפי' אם היא יותר משתי סלעים אלמא דסבר דאותה שהיא של חובה צריך שיהא בה כולה חולין (חסר כאן) כולו ממעות מעשר אלמא שהיא קילא לדידיה מאותן (חסר כאן הרבה) עד שיאמר אין בדעתו להוסיף עוד ואם הוסיף אח"כ אז אינו לחגיגה ואינו דוחה:
כתב יד ב היו לפניו עשר בהמות. אחד של חובה וט' של נדבה:
והקריב חמש ביו"ט ראשון. כשנדחית יו"ט מפני החובה נדחית ג"כ מפני הנדבה:
המותר מהו כו'. שאין בהם של חובה דכבר קרב אותה ביו"ט ראשון:
דו אמר טופל מעות למעות. דס"ל לר' יוחנן אם באו להוסיף על חגיגה משל מעשר אינו רשאי לקנות בהמה שלמה משל מעשר אפי' אם הוא מביא אותה לנדבה בעינן דוקא שיהא בכל בהמה כשיעור חגיגה דהיינו שתי כסף משל חולין והמותר מן שתי כסף היינו אם רוצה להביא בהמה השווה יותר משתי כסף מביא המותר משל מעשר ואפי' באותה שבאה חובה רשאי לטפול המותר משל מעשר וא"כ לדידי' אין חילוק בין של חובה לאותה של נדבה:
הוי דו אמר דוחה. כיון דלדידי' לא קיל נדבה מחובה לרו לכן הנדבה דוחה יו"ט כמו החובה דדוחה יו"ט: