ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה ב:ה:ח
Beur HaGra on Yerushalmi Orlah 2:5:8 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Orlah 2:5:8) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה · free full Hebrew text
Open in the reader →כל נותני טעמים אין לוקין עליו כו'. ולא פירש כלום:
ומפרש ר' זעירא דהאי דמחלק בין נתינת טעם בין נזיר לשאר איסורין. היינו לענין טעם כעיקר. דבשאר איסורין אין טעם כעיקר חוץ מנזיר:
ור' בא בר ממל. מפרש דבשאר איסורין אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מנזיר. והיינו דקאמר ר' אבהו כל נותני טעם. פי' שאין אוכל כל השיעור מאיסור. אלא שהאיסור נותן טעם בהיתר והוא אוכל משניהן כשיעור. בשאר איסורין אינו לוקה. ובאיסורי נזיר לוקה:
מתניתא מסייע לר' זעירא. פירש דאין חילוק בין נזיר לשאר איסורים אלא לענין טעם כעיקר אבל היתר מצטרף לאיסור אף בנזיר לא מצטרף. מדקתני כזית יין שנפל לקדירה פטור עד שיאכל את כולה משום דכשאוכל את כולה יש בה גם כן זית מן האיסור. אלמא דאין היתר מצטרף לאיסור. דאי היתר מצטרף לאיסור אם כן קשה ל"ל עד שיאכל את כולה. אפילו לא אכל אלא כזית מן התבשיל יהא חייב אף שלא יהי' מאיסור כזית משום דהיתר מצטרף לאיסור:
ה"ג מתניתא מסייע לר' בא בר ממל. פירש דיש חילוק בין נזיר לשאר איסורין [לענין] היתר מצטרף לאיסור. אבל [לענין] טעם כעיקר אפילו בשאר איסורין טעם כעיקר:
דתני וכל משרת ענבים לא ישתה. פירש למה לי:
וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו. פי' הלא כתיב כולם:
שנאמר מכל אשר יעשה מגפן היין כו'. אלא שאם שרה ענבים במים. פי' ואח"כ נטלן שאין במים אלא טעם יין:
וכן אם שרה פתו ביין ויש בהן כדי לצרף כזית חייב. פי' דהכא אשמעינן ב' דברים. דהיינו שהפת במקום שנשרה אינו אסור אלא מחמת טעם כעיקר ואף שאין באותו הפת כזית אלא שיש לצרף עם אותה הפת שלא נשרה כלל עד כזית דהיינו היתר מצטרף לאיסור נמי חייב. אלא שהפסוק לא בא להשמיענו אלא שטעם כעיקר כמו ענבים במים. אבל מה שהיתר מצטרף לאיסור קים ליה ממקום אחר מהלכה:
מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה. פי' שיהא טעם כעיקר וכדמפרש מק"ו ומה אם הגפן כו' מכאן למדו כל נותני טעם שיהיו אסורין. פי' אף בשאר איסורין. אלמא שטעם כעיקר חייב אפי' בשאר איסורין. ואין חילוק אלא בין היתר מצטרף לאיסור שאינו נוהג אלא בנזיר. ולא בשארי איסורין:
וע"ז מסיק וקשיא על דר"ז. פי' דמכאן סיוע לר' בא בר ממל וקשיא לר' זעירא:
בכל אתר אמר עד שיטעום ממשו של איסור. פי' בשאר איסורין דהיינו שאין טעם כעיקר בשאר איסורין:
וכא אפי' לא טעם. פי' דכאן משמע דאף בשאר איסורין א"צ שיטעום ממשו של איסור אלא שאף הטעם כעיקר: