ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי ערלה א:א:ד

יאות ארשב"ג מ"ט דרבנן. פי' שאין מחלקין. ומשני דאיירי שמשנה סדר נטיעתן שמוכח מתוך מעשיו שיהי' לעצים ואינו רוצה למאכל:

וכדמפרש לעצים ברוצף. פי' שהוא נוטע א' קרוב לחבירו שמוכח מזה שאינו ראוי אלא לעצים:

לקורות במשפה. פי' דהיינו שחתך כל הענפים וניכר שהן עומדין לקורות:

לסייג מקום הסייג. פי' כיון שהוא נוטע במקום הראוי להיות סייג. מקום הסייג מוכיח עליו שהן עומדין לסייג: