ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות ג:א:יב
Beur HaGra on Yerushalmi Maasros 3:1:12 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Maasrot 3:1:12) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א מצא כלכלה. בלא סימן דהוי הפקר אם רוב מכניסין לשוק אני אומר שכבר נטבל כדקתני לעיל [פ"א ה"ד] הכלכלה וכו' ואם אינו מחפה וכו' משילקוט כל צרכו לכן אסור בעראי ומתקן דמאי ואם רוב מכנסין לבית וזה עדיין לא נכנס לכן אוכל עראי בשדה וכשמכניס לבית מתקן ודאי. מחצה על מחצה אזלינן לחומרא אסור לאכול עראי אפילו בשדה שאני אומר שמא הוא מכניסן לשוק ונתחייב ואם מכניס לבית צריך לתקן ודאי שאני אומר שמא הוא מהמכניסים לבית ולא נתחייב עדיין במעשר ועכשיו נתחייב לכן מתקן ודאי:
רבי יונה. אם לקח מע"ה והפריש דמאי ואח"ז נודע שע"ה לא הפריש כלום נמצא צריך לתקן ודאי ומבעיא אם אסור לאכול עראי עד שיתקן ודאי כמו אם היה מכניס לבית ופושט מברייתא דלעיל:
מחצה על מחצה אם רוצה לאכול בשדה מתקן דמאי ואם רוצה להכניס לבית מתקן ודאי וניחוש שמא הוא מהמכניסים לבית כמו שפסק הברייתא כשמכניס לבית צריך לתקן ודאי דהיינו שצריך לתת מקודם תרומה גדולה כדאמרינן כל הקודם לחבירו חבירו מתחייב בו [וה"ה דהוי מצי למיפשט מדקתני בשדה מתקנה דמאי ומותר לאכול אח"ז אף דטובל לודאי גם כאן בשדה לא יכול לאכול בתקנת דמאי דכאן כשמכניס לבית טובל ודאי והדמאי טובל כמו בית במקום דיכול לבוא לידי חיוב להפריש ודאי ואין צריך לקושית הירושלמי דאיך יאכל הכהן תרומת מעשר הטבולה לתרומה גדולה]:
ומשני בקורא שם למעשרותיו באמת קורא שם בתרומת מעשר שהפריש אומר חלק חמישים מכאן יהיה ת"ג ואינו צריך להפריש דכולה נותן לכהן. ומקשה לפ"ז מקדים ת"מ לתרומה גדולה ומשני מתנה ואומר אם מאותן שמכניסין לשוק א"כ כבר נטבל וא"צ להפריש אלא דמאי יהא זה ת"מ ואם מאותן שמכניסים לבית ועדיין לא נטבל ומותר לאכול עראי לא עשיתי כלום וא"כ הכהן מותר ממ"נ והשתא ליכא למיפשט דאפי' נימא דמאי טובל לודאי אבל כשמתנה שלא יהא חל שם תרומת מעשר עליה אין כאן מה שיטבול:
כתב יד ב מחצה על מחצה אזלינן לחומרא ואסור לאכול מהן עראי אפי' לא הכניס עדיין לבית שאני אומר שמא הכניס לבית וצריך לתקן ואם רוצה להכניס אותם לבית אז צריך לתקן ודאי שאני אומר שמא לא נתחייב בידו ולא הפריש כלום:
ר' יוסי בעי דמאי מהו שיטביל לוודאי. פי' אם לקח מע"ה והפריש דמאי ואח"כ נודע שלא הפריש כלום וצריך לתקן וודאי אם אסור לאכול מהן עראי עד שיתקן כמו אם הי' מכניס לבית ופשט מברייתא זו דתני:
מחצה על מחצה בשדה. פי' אם רוצה לאכול בשדה צריך לתקן דמאי:
מכניסה לבית. פי' אם רוצה להכניס לבית צריך לתקן ודאי:
וחש לומר שמא מאותן שמכניסין לבית הוא. פי' וניחוש שמא הוא מאותו אדם שמכניס פירותיו לבית וא"כ עדיין לא נתחייב בידו ועדיין לא הפריש וצריך לתקן ודאי ואם אתה אומר דמאי טובל לודאי א"כ תיכף כשמפריש דמאי הוצרך להפריש וודאי כמו שאם היה נכנס לבית ולא נמצאת תרומת מעשר טובלת לתרומה גדולה. פי' דבדמאי אינו מפריש אלא תרומת מעשר והשתא כשנתחייב להפריש וודאי א"כ צריך ג"כ להפריש תרומה גדולה וא"כ הדמאי עצמו טבול לתרומה גדולה דאמרינן לעיל כל הקודם לחבירו חבירו מתחייב בו וה"ה דהוי מצי למפשט מדקתני בשדה מתקנה דמאי משמע שאם רוצה לאכול בשדה א"צ לתקן אלא דמאי והשתא גם בשדה צריך להפריש ודאי דכשמפריש דמאי הוטבל לודאי כמו כניסת בית דאמרינן שאסור לאכול עד שיתקן ודאי:
ומשני בקורא שם למעשרותיו. פי' דבאמת צריך לקרוא שם לתרומה גדולה בתוך תרומת מעשר גופא אבל א"צ להפריש דהכל נותנין לכהן:
ומקשי ולא נמצא מקדים. פי' תרומת מעשר לתרומה גדולה דבלא זה לא הוי קשה על מה דקתני בברייתא בשדה מתקנה דמאי פי' תרומת מעשר וכשמכניס לבית מתקן ודאי פי' תרומה גדולה וא"כ מקדים תרומת מעשר לתרומה גדולה דהייתי אומר אם אינו רוצה לאכול אלא בשדה אז צריך לתקן דמאי אבל אם רוצה להכניס לחצר אז אינו רשאי לאכול אפי' בשדה אא"כ מפריש ודאי משום דאסור לפרוש תרומת מעשר קודם לתרומה גדולה אבל השתא שאתה אומר תיכף שמפריש תרומת מעשר צריך להפריש תרומה גדולה מקשי שפיר ולא נמצא מקדים ומשני מתנה ואומר אם מאותן שמכניסין לשוק הוא וא"כ כבר נטבל ואין צריך להפריש אלא דמאי יהא זה תרומת מעשר ואם מאותן שמכניסין לבית הוא וא"כ עדיין לא נטבל ומותר לאכול מהן עראי לא עשיתי כלום וא"כ מותר לאכול ממ"נ והשתא ליכא למיפשט מידי דאפי' תימא דמאי טובל לוודאי א"צ לקרוא שם בתרומת מעשר לתרומה גדולה ממ"נ וכן מותר לאכול ממ"נ דהכא אין דמאי טובל לודאי: