ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות ג:א:י
Beur HaGra on Yerushalmi Maasros 3:1:10 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Maasrot 3:1:10) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א מתני'. קתני דחצר אינו קובע כשמעביר לעשות קציעות דוקא דאין חצר קובע בדבר שלא נגמרה אבל אם מעביר דרך החצר לאכול במקום פטור לא קתני משמע דחצר תיכף מחייב אתיא כרבי דאמר בפירוש כשמעביר תאנים לאוכלן בראש גגו דהוא מקום פטור רבי מחייב אפי' כשיאכל אחר זה בראש גגו דכבר נתחייב בחצר וכן ברייתא דתני ושכח והכניסן כו' הא מזיד אסור נמי (תני) יכול לסבור כרבי דחצר קובע בהעברה וחומר משבת משום דאזיל לטעמא דסבור המחוור שבכולן לשון מדאורייתא זה חצר:
ר' חגי. במתני' קתני קציעות בדרך כו' מותרות משום גזל ופטורות ממעשר ושואל מה טעם דפטור ממעשר והשיבו משום דאוכלין עראי בשדה ומקשה וכי זאת צריך להודיענו. אלא הטעם משום הפקר ולכן אפי' אם הכניס לבית פטור ומביא ראי' דתני מצא כלכלה מחופה בעלין כו' והך ברייתא בתוספתא על הך מתניתין קאי משמע דהטעם דמתני' דכבר נתייאשו הבעלים והוי הפקר:
עד היכן. הגמרא מפרש הך ברייתא דקתני אסורה משום גזל עד היכן מתי מותר ליגע ולא אמרינן מדעת הניחוהו עדיין ומפרש אם יכול לתרום מן המוקף דהיינו שיש פירות סמוך לזה באותה שדה אני אומר שהניחה מדעת לבדה ועשה ממנה תרומה על השאר המוקפין לה אך לסוף שרואה שכבר נטלו כולו משם ואלו בלבד נשארו בודאי אבידה היא אך לא ליקח עד שיתן דמים דיש בה סימן ולא נתייאשו הבעלים. והשתא ר' יונה בעי אם אותן דמים קובע כמקח או לא דמי למקח דמקח נשאר תחת ידו אבל כאן אם יבואו בעלים וימצאו בעין ויגידו סימן מחוייב להחזיר. והשיב ר' מנא דודאי נטבלו ואסור לאכול עד שיפרש דהא בשעה שאוכל ונותן לתוך פיו בודאי לא יכול להחזיר בעינה שנמאסו רק שיקבל המעות נמצא אוכל טבל למפרע אלא דמים כמקח:
כתב יד ב ר' חגי שאל לחבריא. קאי על מתני' דמצא קציעות בדרך כו' דקתני מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר ועליה שאל ר' חגי מהו אהן פטור. פי' מפני מה הוא פטור ומשני משום אוכל עראי כו' ומקשי וכא אתנין כו' וכי צריך להשמיענו דאוכל עראי בשדה ופטור מן המעשרות והלא כבר כמה מתני' השמיענו אלא משום הפקר ומפרש מאי נ"מ שכן אם הכניס לבית פי' אפילו אם הכניס אח"כ לבית פטור ומייתי ראיה דמתני' איירי בהפקר דתני מצא כלכלה מחופה באילין כו' וחייבת במעשרות דעד עכשיו דעת בעלים כו' משמע דרישא דקתני פטור משום דכבר נתייאשו הבעלים והוי הפקר ומפרש הגמ' עד היכן פי' מתי מותר ליגע בו ולא אמרינן הניח מדעת ולא שכח כלל ומפרש:
עד כדי שיכול לתרום מן המוקף. פי' שיש עוד פירות באותו שדה אני אומר לכך הניחה לבדה כדי לתרום על אותן פירות אבל אם אינו יכול לתרום מן המוקף דהיינו שנטל כל הפירות משם ולא נשתיירו אלא אלו אז אמרינן וודאי אבד ולכך מותר ליקח אבל אסור לאכול מהן עד שישים דמים ומניחן דהרי יש בה סימן ולא נתייאשו הבעלים ממנו: