ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות א:ד:ח
Beur HaGra on Yerushalmi Maasros 1:4:8 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Maasrot 1:4:8) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א היה אוכל פי' דבר שלא נגמרה מלאכתו כו' דאין שבת ומקח טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו:
בחמיטה. דכיון דמעורב בחמיטה ותמחוי דאין הטבל בעינו אבל צלוחית שהיא בעין שבת טובל דהוי כנגמרה מלאכתו והשיב ר' יונה אעפ"כ אין טובל:
ומקשי ר' ירמיה ואין שבת כו' טובל בנגמר מלאכתו א"ל כההיא כו'. ר' יונה בשם ר' זעירא כיון דיכול להחזירו למקום שלא נגמרה מלאכתו גם זו נחשב כלא נגמרה מלאכתו:
חייליה. הוכחה דר' ירמיה מן כאן. דהנה מקום המוקצה נקרא לא נגמרה מלאכתו אך כשרוצה ליטול ממנה על שבת בתוך שביעית ע"ז אמר ר"א שצריך לומר בע"ש למחר אני נוטל שלא יטול בשבת מן המוקצה משמע בשאר שנים א"צ והטעם כיון דצריך לעשר מקודם דשבת קובע דמה שנוטל מן המוקצה החלק הזה הוי נגמרה מלאכתו דשבת קובע נמצא אע"ג דיכול להחזיר לתוך המוקצה אעפ"כ שבת קובע וצריך לעשר מקודם לכן כשמעשר הוי הכנה לשבת ממילא אבל בשביעית שאינו מעשר צ"ל [בע"ש] למחר כו' נמצא מוכח כר' ירמיה דשבת טובל בדבר שנגמרה מלאכתו אף במקום דיכול להחזיר בשבת המותר והשתא מקשה מה עביד ר' יונה דסבר דאין שבת טובל במקום שיכול להחזיר וכאן מוכח כו' ומתרץ דכאן אי אפשר להחזיר בשבת המוקצה דיעשנה בשבת מוקצה לכן גם ר' יונה מודה דשבת טובל דא"א להחזיר שיבטל דבר היתר והשתא פריך ממתני' אין עראי לשבת וסבר דאתא לאשמעינן במקום דיכול להחזיר המותר שבת טובל. ומשני דגם הך מתני' דוקא בדבר שיש לו מוקצה. פי' כשיחזיר למקומו יעשנו מוקצה לפיכך שבת טובל:
והשתא סיים ע"ד דר' ירמיה היא דבר כו'. שאין שום חילוק דר' ירמי' סבר אף במקום דיוכל להחזיר שבת קובע. והשתא לר' ירמי' דסבר דבצלוחית שבת קובע בעי לר' מנא אם היתה צלוחית. עומדת בין הפצים לחבירו ומבואר במתני' דבין הפצים הוי מקום שלא נגמרה למעשר ואם נוטל מזו הצלוחית בשבת אי אזלינן בתר צלוחית ונטבלה או אזלינן בתר בין הפצים דהוי מקום שלא נגמרה מלאכתו ואין שבת קובע ולא איפשטה. או הך אבעי לענין חול אם הכניס לחצר דחצר נמי אין קובע [אלא] דוקא בנגמרה מלאכתו בתר מי אזלינן:
כתב יד ב היה אוכל. פי' בדבר שלא נגמרה:
וחשכה ליל שבת או שמכרו לאדם אחר לא נטבלו. פי' שאין שבת ומכר טובלין בדבר שלא נגמרה מלאכתו:
ר' ירמי' סבר מימר בניתנין בחמיטה. פירש שהיא עראי:
אבל בנותן בצלוחית. שהוא נראה כקבע אז אפי' ארעי אסור:
א"ר יוסי אפי' בנתנין בצלוחית לא נטבל. פי' כיון שיכול להחזיר לא חשבינן ליה קבע:
חיליה דר' ירמי' מן הדא כו' הא בשאר שני שבוע לא פי' א"צ לומר מכאן אני אוכל למחר כיון שצריך לעשר קודם השבת המעשר הוי הכנה אלמא דהשבת קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו:
מה עביד ליה ר' יונה. פי' למה לי בשביעית הא אף בשאר שני שבוע צריך לומר מכאן אני אוכל:
ומשני להחזירו אי אפשר. פי' דמודה ר' יונה בדבר שאינו יכול להחזיר שהשבת קובע וכאן אינו יכול להחזיר מפני שהוא עושה מוקצה והוי כמו בביטל כלי מהיכנו:
ה"ג מתניתא פליגא על ר' יונה אין עראי לשבת. פי' משמע אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו פתר לה ובלבד דבר שהוא מוקצה. פי' דאז אפי' ר' יונה מודה שהשבת קובע שהרי אינו יכול להחזיר:
ע"ד דר' ירמיה הוא דבר שהוא מוקצה הוא דבר שאינו מוקצה. פירוש בין כך ובין כך השבת קובע:
כתב יד ב נוסח אחר היה אוכל וחשכה ליל שבת פי' אין שבת טובל:
ר' ירמיה סבר מימר בניתנין בחמיטה ובתמחוי. פי' שיש בה אוכל שאינו בעין הא צלוחית שהיא בעין השבת טובל דכיון דנוטל אותה לאכילה הוי כנגמרה מלאכתו:
א"ר יוסי אפי' בנותן בצלוחית לא נטבל. ומקשי כיון שנגמרה מלאכתו אמאי לא נטבל:
ואין שבת טובל. ומשני כיון שיכול להחזירה בדבר שלא נגמרה מלאכתה חשוב כלא נגמרה מלאכתו כו':