ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי מעשרות א:א:ה

כתב יד א אי ריבה נרבה כו'. פי' כיון דיש כאן ריבוי ומיעוט יכול לרבות דומיא דתבואת זרעך היינו כל שהוא אוכל ונשמר כו':

הפקיר קמה כו'. פי' בעודה קמה אף אם עבר והפריש תרומה לא חל שם תרומה עלי' נמצא לא חל עליה שם תרומה אף בדיעבד לכן כשהפקיר קמה יפה כח ההפקר לא די שלא יתחייב בתרומה אלא אף בדיעבד אם הפריש ממנה תרומה אחר שזכה ואף שנתמרח אצלו לא חל שם תרומה דכללו של דבר ההפקר עשה פעולתו שתשאר כדינה הראשון:

שבלין כו'. פי' הגם שעדיין לא חל חובת תרומה אמנם אם הפריש תרומתו תרומה קודם ההפקר להכי מהני כח ההפקר גם כן לעשות כדינה הקודם דהיינו דהפקר פוטר מתרומה אמנם אם הפריש הרי זה תרומה:

ר' חנינא. פירש אף בהקדש מצינו דיש חילוק בין אם הקדיש בעודה קמה בין אם הקדיש שבלין דאם הקדיש שבלין ופדה שבלין חייב בכולן כמבואר במתני' דפאה פרק א' המקדיש ופודה חייב במעשר כו' וכן מתני' דפ"ד כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין אמנם אם הקדיש קמה ופדה קמה יכולין לפרש שהקדש עשה פעולה שלא יתחייב לכתחילה תרומה א"א אף בדיעבד אם הפריש אינו תרומה כמו הפקר ומתני' הנ"ל יכולין להעמיד דוקא אם הקדיש שבלין:

מיליהון. פי' דר' אילא אוקמא בפירוש אם הקדיש קמה ופדה דחייב:

הרי אין הקדש. פי' דמקשה על הטעם דלקט פטור דידך וידו שוין הרי הקדש באמת אין לו בעלים נמצא אין ידך וידו שוין נקרא שם כמו ידך וידו שוין גבי לקט ואעפ"כ חייב. והנה בדברי המקשה אינו מבואר האיך הוא מקום החיוב בהקדש ומפרש ר' אילא כי אנן קיימין בהפקיר קמה וזכה קמה דפטור מכח דרש דבא הלוי שידך וידו שוין אף קמה במשמע אמנם מן מתני' דפאה דנותן משום הפקר ופטור עד שימרח לא מוכח די"ל בשבלין איירי. אמנם בהקדיש קמה מוכח ר' אילא מן מתני' הקדיש קמה כו' הגם דזה הדין לענין פטור פאה איירי אמנם ר' אילא מפרש סיפא דמתני' כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין דומיא דרישא דמקמה מיירי והשתא פליגי על דר' חנינא כדמפרש ר' אילא דבהקדש אין שום חילוק אף בקמה:

מה. פי' דמ"מ מחלק דאצל הפקר נקרא ידך וידו שוין שאין לו בעלים כלל אמנם בהקדש הגזבר נקרא בעלים ור' אבין אומר דאף לא יצא מתחת יד בעלים הראשונים מחמת דהדין דכופין לבעלים לפדות דוקא ודו"ק:

כתב יד ב עי' בסוף הפרק נוסח אחר וגם הוספות} הפקיר קמה וחזר וזכה בה והפריש ממנה [תרומה] אינה תרומה הפקיר שיבלין וחזר וזכה בה והפריש ממנה תרומה הרי זו תרומה מה בין קמה לשיבלין ומפרש קמה עד שלא הפקירה עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה. פי' אפי' בלא הפקיר אם היה מפריש תרומה בקמה לא חל שם תרומה עליה וא"כ עדיין לא הגיע לכלל תרומה אפי' בדיעבד להכי ההפקר מוציא מידי תרומה אפי' בדיעבד אבל שיבלין עד שלא הפקירן עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה. פי' אלא שא"צ להפריש עדיין שעדיין לא חל עליה חיוב מעשר והכי לא מהני ההפקר אלא שלא יחול עליה חיוב מעשר אבל אם עבר והפריש הרי זו תרומה:

עי' בסוף הפרק נוסח אחר וגם הוספות} אף בהקדש כן. פי' דההקדש ג"כ פוטר מן המעשר ויש ג"כ זה החילוק בין קמה לשיבלין:

מליהון דרבנן פליגין כו'. פי' דסברי דבהקדש אם הקדיש קמה ופדה קמה או שיבלין ופדה שיבלין חייב במעשר דא"ר יוחנן כו':

חבורה הוי בעי הרי הקדש. פי' דשאלו אם הקדש פטור והשיבו:

הרי אין ידך וידו שווין. פי' וחייב וא"ר אילא במה אנן קיימין. פי' הא דפשט להו דחייב אם בשנתמרח הכרי כו':

ובהקדש חייב. פי' אלמא דבהקדש אם הקדיש שיבלין ופדה שיבלין חייב אלמא דפליגי ארבי חיננא דאמר אף בהקדש כן והשתא מפרש לכלהו ממתני' בהפקר פטור מן הדא לעולם הוא נותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח ובהקדש חייב מן הדא הקדיש קמה כו' :

כתב יד ב נוסח אחר ה"ג הפקיר קמה וחזר וזכה בה והפריש ממנה תרומה אינה תרומה פי' משום דקודם הפקר אלו היה מפריש ממנה תרומה אינה תרומה לכך עכשיו כשהפקיר הוציא ההפקר חיוב תרומה אפי' בדיעבד אבל בשיבלין אם הפקיר וחזר וזכה בהן הרי זו תרומה דאלו היה מפריש קודם ההפקר היה חל שם תרומה בדיעבד לכך אין ההפקר מוציא אלא מחיוב תרומה לכתחילה אבל אם עבר והפריש הרי זה תרומה:

א"ר חיננא בשם רב חסדא אף בהקדש כן. פי' דגם בהקדש יש חילוק בין הקדיש קמה ופדה קמה בין הקדיש שיבלין דבשיבלין חייב לכתחילה להפריש תרומה אבל בקמה אינו חייב להפריש ואפשר שסובר אפי' אם הפריש אפי' בדיעבד אינה תרומה ומתני' דעד שלא בא לעונת [המעשרות] ופדאן חייבין מוקי או בקמה קודם הבאת שליש או בשיבלין קודם מירוח ומשבא לעונת המעשרות ופדאן חייבין היינו אחר מירוח ומתני' דהמקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר מוקי בשבלין מיליהן דרבנן פליגין פי' דס"ל אף אם הקדיש קמה ופדאה קמה חייב להפריש לכתחילה תרומה:

דא"ר יוחנן בשם ר' ינאי ובא הלוי כי אין לו חלק כו' יצא לקט שידך וידו שוין כו' א"ר יוחנן חבורה הוי בעי הרי הקדש אין ידך וידו שוין פי' שאף יד בעל הבית אינו שולט בו כמו שידך וידו שווין פי' מה לי שניהם שולטין מה לי שניהם אין שולטין וחייב א"ר אילא במה אנן קיימין אם בשנתמרח הכרי כו' ראשית דגנך כו' ולא של הקדש אלא כי אנן קיימין כשהפקיר קמה וחזר וזכה בה בהפקר פטור ובהקדש חייב אלמא דסברי רבנן דבהקדש אפי' הפקיר קמה חייב ומייתי ראיה דבהפקר פטור מקרא דממתני' דלעולם הוא נותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח איכא לאוקמי בשיבלין אבל בקרא כל שידך וידו שווין פטור ואין חילוק בין קמה לשיבלין ובהקדש חייב מייתי ראיה מדקתני תחילה במתני' דהקדיש קמה ופדה קמה ואחר כך כיוצא בו לענין מעשר הקדיש עד שלא בא לעונת המעשרות משמע דאיירי נמי בקמה:

ר' חיננא בשם ר' חייא אף בהקדש כן. פירש שאם הקדיש קמה ופדה אחר מירוח והפריש ממנה תרומה אינה תרומה שבשעה שהקדיש לא היה חל שם תרומה אבל אם היה מקדיש שיבלין ופדה אחר מירוח והפריש ממנה תרומה הרי זו תרומה שבשעה שהקדיש היה חל שם תרומה בדיעבד:

מילתן דרבנן פליגינין פי' דסברי אפי' אם הפריש בדיעבד אינה תרומה אפי' בשיבלין דא"ר יוחנן בשם ר' ינאי ובא הלוי כו' יצא ליקט כו'. פי' שפטורה מן המעשר:

א"ר יוחנן חבורה הוי בעי הרי הקדש. פי' דבהקדש חייב בתרומה ומשני מש"ה חייב שאין ידך וידו שווין בו כדמפרש בגמ' לקמן א"ר אילא במה אנן קיימין אם בשנתמרח הכרי ברשות הפקר וברשות הקדש ראשית דגנך ולא של הפקר ולא של הקדש כו' אלמא דסבירא להו דבהקדש אפילו הקדיש שיבלין ופדאו אחר מירוח והפריש אינה תרומה דמראשית דגנך משמע אפי' דיעבד בשלמא גבי הפקר איכא למימר דהיינו בהפקיר שיבלין וחזר וזכה בו בעודו שיבלין דלא הוי מירוח ברשות הפקר אבל גבי הקדש ליכא למימר הכי דתנן המקדיש ופודה חייב עד שימרח הגזבר: