ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים ח:א:ד

חבריא אמרין. הראשון מיותר:

להתרייה. פי' שאם התרו בו משום כרם שיהא לוקה:

מן ששה טפחים וכן ד' אמות ט"ס וצ"ל תמן ששה טפחים. פי' דהא ללקות אינו לוקה אלא עד שיהא בתוך ששה:

וכאן ד' אמות. פי' אפי' אם הם בתוך ד"א לוקה דהיינו אם הם בתוך ד"א לכרם אז לוקה אפי' השני מינין רחוקין זה מזה כמה אמות:

ועל זה מקשי מה אנן קיימין. פי' מדלא מחלק ביניהם אלא דשם ששה טפחים וכאן צ"ל בתוך ד"א לכרם משמע הא בגדר שוין הן פי' דאף בכרם אין חייבין מלקות לר' יוחנן אלא עד שיהא השני מינין מוקפין בגדר ולכך מקשי מה אנן קיימין אם בשעשה הגדר בפנים. פי' שעשה הגדר באמצע הכרם וזרע בתוכו שני מינין א"כ בטל הכרם דהגדר מחלקין ואינו לוקה:

ואם כשעשה גדר מבחוץ זהו מחול. וא"כ אמאי קאמר כאן דצריך שיהא בתוך ד"א לכרם הא אפי' הוה חוץ לד"א נמי לוקה מכאן מוכח דס"ל להגמרא דגבי מחול אף שאינו מקדש אלא ד"א מ"מ לוקה על כל הי"ב אמות דחמירא ליה לקדש מללקות כמו גבי כלאי זרעים שלוקה ואינו מקדש:

ומשני אלא כי אנן קיימינן כשהיה שם שדה תבואה והקריח לתוכה ד"א כו'. אז לוקה אם יש עוד מין תבואה זרועה באמצע דהתבואה מצטרפת ונעשה שני מינין וגם נעשה מחיצה לאסור פי' ללקות אף שאינו נעשה מחיצה להציל והיינו דוקא כשהיא בתוך ד"א לכרם אז נעשה מחיצה לאסור גם אותו המין וללקות עליו אבל אם הם חוץ לד' לא נעשה מחול דאין התבואה בטל לגבי הכרם להעשות מחול מחוץ להכרם וא"כ לפ"ז אין התבואה נאסרת וגם אותו המין שנזרע בתוך ד"א אינו לוקה עליו:

על דעתיה דר' יונתן כתיב כו' לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים. פי' דהו"ל למיכתב לא תזרע כרמך סתם בשלמא לר' יאשיה צריך למכתב כלאים למימר דבלא כרמך צריך להיות כלאים אבל לר' יונתן דאמר אפי' מין אחד אסור קשיא למה ליה למיכתב כלאים:

ומשני כי הא דא"ר חילא הן דאת אמר עד או כהא ט"ס וצ"ל הן דאתה אמר צריך (כריך) למה אמרה כלאים לא אמרה אלא כרם בלבד. פי' דאי לא הוה כתיב אלא לא תזרע כרמך. סתם הייתי אומר דוקא כשהוא כרם אסור לזרוע כלאים היינו גבי כרם לבד אבל במפולת יד אפי' שאר אילנות אסור לכך כתיב כלאים דהיינו שבשעת זריעה יהיה כלאים והיינו מפולת יד ואפ"ה כתיב כרמך דוקא כלאים אבל לא שאר אילנות:

או כי הא כו':

עיקר כרמך לא תזרע כלאים. פי' להכי כתב כלאים למימר שאינו חייב מלקות אא"כ זרע עיקר כרמו כלאים דהיינו חטה ושעורה וחרצן במפולת יד: