ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים ד:ו:ד

אתיא דראב"י כב"ש. פי' הא דאמר ראב"י במתניתין אפי' חרבה האמצעית כו' לא יביא זרע לשש אתיא כב"ש:

כמה דב"ש אמרי שורה אחת כרם כן כו' וא"כ הוי קרחת הכרם ובקרחת גופא ס"ל כב"ה דדי בשש עשרה אמות:

ואח"כ מקשי מה נפשך פי' כיון דסבר שורה אחת כרם א"כ מאי קאמר שאילו מתחילה נטען היה מותר בשמונה דמשמע שאם היה שמונה אמות מותר להביא זרע לשם ואמאי מותר אפי' תימא אין מצטרפין בשמונה להיות נקרא כרם אחד מ"מ הם שני כרמים וצריך ליתן כדי עבודה לזו דהיינו ד"א וכדי עבודה לזו:

ומשני ר' יודן לא אמר כן. פי' דאמר דלא אמר ראב"י היה מותר בשמונה אלא בשמונה היה אסור ובשמונה וכ"ש היה מותר:

ועוד משני אית דבעי כו' שאילו מתחילה. פי' דה"פ דמתני' דשאילו מתחילה נטען פי' כמו שהוא היום אם הי' נוטע מתחילה כן דהיינו ט"ז על ט"ז היה מותר ובשמונה היה מותר בשמונה אמות ולהביא שם זרע שהיה נותן עבודה לזו ד"א ולזו ד"א וזורע את המותר:

ר' יודא בן פזי בשם ר' יוחנן כו'. פי' שהוא מתרץ הכי הא דאמר ראב"י שאם חרבה האמצעי אסור בששה עשר לאו משום דסבר דשורה אחת כרם אלא משום דסבר החמירו בחורבנו יותר מבמטעתו שבתחילת מטעתו מותר בשמונה כדין כרם קטן שאין מצטרפין בשמונה אמות אבל בחורבנו אוסר בששה עשר והשתא לא קשה כלום: