ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי כלאים ב:ג:ד

חוץ משדה תלתן. פי' דשם עשבים חשובות ובודאי לא מפקרי:

בשזרעה לעמיר. בשביל קשין דגם הקשין אוכל הם ולהן עשבים יפים אבל אם זרע לזרע של תלתן אז אין העשבים יפין לה ובודאי מפקיר ליה:

ומקשי והתנינן וכן תלתן כו'. אין מחייבין אותו לנכש. משום דידעי אינשי דודאי לא זרע הוא שהרי הם רעים לתלתן אלמא שאינן חשובות ואמאי אין מלקטין ממנו עשבים:

ומשני בשהעלן לזרען ולזרע אינן חשובות ולכך לא הוי כלאים:

ומקשי ר' יוסי וכי לא בא כו'. פי' כיון דאת אמר בשהעלן לעמיר הן חשובות וא"כ הוי כלאים עם התלתן ואמאי אין מלקטין ממנו עשבים:

וכי האיך אפשר לומר דעבר עבירה אסור משום גזל לא עבר עבירה מותר משום גזל. פי' הא ודאי לא קשיא ליה אמאי מותר משום גזל כיון שלא עבר עבירה דאיכא למימר דמשו"ה מותר משום גזל כיון דרעים הם אצל תלתן מסתמא מפקיר לי' לכך מותרין משום גזל. והא נמי בפשיטות לא קשיא ליה אמאי כשהעלן לעמיר אסור משום גזל הלא עבר עבירה דכיון דאינו מפקיר אפשר אפי' עבר עבירה אסור משום גזל דאל"כ אלא דפשיטא ליה כיון דעבר עבירה ודאי מותר משום גזל א"כ אף לר' יוסי דאמר אף בזרען לזרע שהן רעים אצל תלתן דמשו"ה אין מחייבין אותו לנכש רוצה הוא בהן ולכך אסור משום גזל תקשי בסמוך דמקשי מעתה כלאי הכרם יהא אסורין משום גזל פי' הלא רוצה בהן ואמאי הלא עבר עבירה אלא ודאי אם היה דבר האסור משום גזל בכ"מ אף כשעבר עבירה לא קנסו שיתירו משום גזל אבל הכא מקשי שפיר כיון דבכל עשבים היה תנאי יהושע שמותר משום גזל ואף בתלתן כשזרען לזרע שאין מחייבין אותו לנכש נמי מותר משום גזל ולא אסרו משום גזל אלא באותו צד שעבר עבירה דהיינו תלתן שזרען לעמיר:

וע"ז משני ר' יוסי הוי לא שנייא כו'. פי' דאף בשזרען לזרע שאין מחייבין אותו לנכש משום שמוכחא מילתא שבודאי לא זרע שם שהרי רעים הם אצל תלתן אפ"ה אסור משום גזל:

שהוא רוצה בהן כאלו כו'. פי' שבפני עצמן הם חשובין וא"כ אפי' אינו רוצה שיגדלו שם מ"מ אינו מפקיר להו שסובר שיתלוש אותם שהרי הם חשובות בעיניו כשאר עשבי תלתן העקורין ומונחים לפניו. וע"ז מקשי מעתה כלאי הכרם יהא אסורין משום גזל [ נ"ב בכי"ק של הגר"א ז"ל בעצמו. פי' לעוקרן אפילו להניח לבע"ה. הגהת כי"ק:

] פי' אפי' לא ניחא ליה שיגדלו כאן שבשבילם יתקדש הכרם מ"מ אותן המינים בפ"ע הן חשובין והוא רוצה בהן כשאר אותן המינים העקורין ומונחים לפניו:

ומשני ר"י לא אמר כך אלא שבסוף רוצה בהן כאלו עקורין ומונחים לפניו. פי' הא ודאי אלו היו העשבים לתלתן רעים כ"כ שידעו בודאי שאינו רוצה שיגדלו כאן כלל אע"פ שהמין בפ"ע חשוב הוא אצלו אמרינן מסתמא ניחא ליה שיתלוש אחר ויטול אותן ובלבד שלא יהיה כאן אבל גבי תלתן לא אמרינן הכי אלא אמרינן מחמת שהם רעים מעט אצל תלתן אמרינן שבודאי ניכר שהוא לא זרע כאן שאילו היה רוצה לזרוע לא היה זורע אצלו תלתן שהרי הם רעים מעט אבל בסיף שגדלו מעצמן הוא רוצה בהן שיגדלו כאן אף שהם רעים מעט אצל תלתן מ"מ יצא הפסדן בשכרן שהרי העשבים חשובים מאוד [נ"ב בכי"ק של הגר"א ז"ל בעצמו ועוד שכבר הפסידו ועתה לא יפסידו יותר. ע"כ הגהות כי"ק] ולכן אסור משום גזל אבל בכלאי הכרם שבודאי לא ניחא ליה שיגדלו כאן אף לאחר שעלו מעצמן שהרי לכשיתוספו מאתים יתקדש הכרם א"כ אמרינן דודאי ניחא לי' שיתלוש אחר אף שיטול לעצמו ובלבד שלא יהיו כאן ולכך מותרין משום גזל גבי כלאי הכרם:

ואח"כ מקשי מעתה כלאי זרעים יהא אסור משום גזל שהרי ניחא לי' שיגדלנו כאן לאחר שעלו מעצמן כיון שאותו המין חשוב בעיניו דאף לכשיתוסף מאתים לא יהא אסור באכילה:

ומשני כאן יש לו עם מי להכנס כו'. פי' לעולם בין שזרען לזרע בין שזרען לעמיר אינו אסור משום כלאים שהרי ניכר שלא זרע הוא שם שהרי רעים הם אצל תלתן ומה שאסור משום גזל היינו משום שבסוף הוא רוצה בהן פי' לאחר שעלו מעצמן הוא רוצה בהן שיגדלו מחמת שיש לו עם מי להכנס שהרי בתלתן אף הקשין ראוי לאכילת אדם וא"כ מכניס גם הקשין לבית ויכניס אף העשבים עם הקשים אבל גבי שאר מינין אין לו במה להכנס ולכך מותר משום גזל וכן גבי כלאי הכרם או כלאי זרעים מותרים שהרי אין לו במה להכנס:

ר' יוסי לא אמר כן. צ"ל ר' יונה לא אמר כן :

כלאי כרם השני. צ"ל כלאי זרעים :

ה"ג מילתין דרבנן פליגין על ר' יוסי דאמר כו'. פי' על ר' יוסי דאמר לעיל לא שניא בין שזרעה לזרע בין שזרעה לעמיר פי' דבשניהם אין מחייבין אותו לנכש מפני שניכר שבודאי הוא לא זרע שהרי אינו יפה הוא אצל תלתן:

מהא דאמר ר' זריקן כו' כל הספיחין מותרין (צ"ל אסורין). דחיישינן לשמא נזרעו בשביעית:

חוץ משדה בור כו' :

ואמר חוץ משדה תלתן (צ"ל ויאמר). פי' שניכרין שודאי לא נזרעו אלא עלו מאליהן שהרי רעים הם אצל תלתן בשלמא לר' יעקב בר אחא פי' דמחלק בין שזרען לזרע בין שזרע לעמיר פי' דאם זרעו לזרע ודאי לא זרע הוא שהרי הם רעים אצל תלתן אבל בשזרען לעמיר יפין הן ולכך אסורין משום גזל ליכא לאקשויי ויאמר חוץ משדה תלתן שזרען לזרע דאיכא למימר כיון דכשזרען לעמיר אז שדה תלתן אסור הספיחין לא פסיקא ליה למיתני חוץ משדה תלתן כיון דאיכא תלתן שאסור בהן הספיחין אבל לר' יוסי דאמר בין שזרע לזרע בין שזרע לעמיר אין מחייבין אותו לנכש משום דמינכר מילתא דודאי לא זרע הוא א"כ קשה ליתני חוץ משדה תלתן סתם:

א"ר יוסי מילתא דר' יוחנן מסייעא לי. פי' דאף דאין מחייבין אותו לנכש משום דאמרי' מסתמא לא זרע אסור משום גזל:

מעשה בא' שלקח ירקה של גינה מן הגוי. פי' שהגינה יהיה של גוי והירק יהיה שלו וירקות בגינה הוי כלאים בכרם:

אתא ושאל לר' יוחנן. פי' אם מותר להשהות שם עד שיגדלו עוד:

א"ל צא ולקוט ולפי השוק מכור. פי' שאסור להמתין עד שיגדלו אלא שצריך ללקוט בפעם אחת:

ומקשי והא תנינן וכן מקום הגרנות שעלו בו מינין הרבה. פי' שאין מחייבין אותו לנכש משום כלאים משום דמינכר מילתא שודאי לא זרע וה"נ מינכר מילתא שודאי הישראל לא זרע שהרי אין הגינה שלו:

ומשני א"ל מקומו מוכיח עליה שאינו רוצה בקיומו. פי' התם המקום גופא מוכיח על עצמו שאינו רוצה שיהיו העשבים כאן אבל התם מי שא"י שהגינה של גוי ורואה שהישראל לוקט קצת ומניח קצת יסבור שהגינה של ישראל והישראל מקיים כלאים בגינתו ולכך אמר לו שילקוט תיכף:

ויתיביניה כאן אסור משום גזל כו'. פי' לר' יעקב בר אחא דסבר בשזרען לעמיר שהתלתן יפין עם העשבים מחייבין אותו לנכש ואסור משום גזל ובשזרען לזרע דאין מחייבין אותו לנכש מותר משום גזל א"כ לפי זה תליא הא בהא כל שאסור משום גזל מחייבין אותו לנכש וכל שאין אסור משום גזל אין מחייבין אותו לנכש וא"כ מאי מקשי מירק מן הגינה שצוה ר' יוחנן ללקט הרי שם ג"כ אסור משום גזל ולכך מחייבין אותו לנכש אבל לר' יוסי דאמר דאף בתלתן שהעלה מיני עשבין אסור משום גזל ואפ"ה אין מחייבין אותו לנכש משום דמוכח מילתא שבודאי לא זרע שם וא"כ מקשי שפיר:

ומשני דבאמת מצי לתרץ הכי כאן אסור משום משום גזל כו' והא דלא תירץ:

ייבא כהדא דא"ר אמי א"ר נסא עשיר היה בתשובות כאינש דאית ליה וכו' :

כהדא דא"ר אמי עד כאינש ט"ס וכצ"ל ייבא כהדא דא"ר אמי א"ר נסא עשיר הי' בתשובות כאינש דאית ליה כו' :