ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ו:ה

כתב יד א דתני מעשרותיהן כו'. פי' מדלא הוציא אלא כשאמר מעשרותיהן שקבע שניהם כא' משמע בזה אחר זה אפילו בתוך כדי דבור אינו תפוס אלא ראשון:

ה"ג אמר רבינא מודה ר' מאיר לחכמים באומר בהמה זו תמורה תחת שני זבחים אלו שחלו שניהם מפני שקבע שני שמות כאחד. פי' דמדמי תמורה למעשרות: והשאר עד לא כן מיותר:

ומקשי לא כן א"ר שמואל בר יצחק כו' חוזר בו בתוך כדי דבור. פי' ואם כן כיון שיכול לחזור בו אמאי כשאמר אחר כך תמורת שלמים לאו כלום הוא להוי כמו שחוזר בו:

ומשני כאן במתכוין לחזור וכאן במתכוין להוסיף. פי' דהיינו כשמתכוין לחזור יכול לחזור אבל הכא איירי שאינו רוצה לחזור ממה שאמר תחלה תמורת עולה אלא שרוצה להוסיף אחר כך ואמר תמורת שלמים לפיכך לא אמר כלום שאינו יכול להוסיף:

ה"ג מה בין הקדש לתרומה, פי' מ"ש דמהקדש יכול לחזור בו ובתרומה אינו יכול לחזור בו אפילו בתוך כדי דבור:

ומשני אדם נשאל על הקדשו ואין אדם נשאל על תרומתו. פי' אין דרך לשאל על תרומתו דכששואל על הקדש יהיה שלו אבל כששואל על התרומה יהיה טבל ויהיה צריך להפריש עליה תרומה אחרת ואינו מרויח בכך וכיון שאין דרכו לישאל עליה מסתמא אם עשה תרומה גמר בדעתו שיהיה זו תרומה ולפיכך אינו יכול לחזור בו אפילו בתוך כ"ד אבל אם הוא רוצה לישאל נשאלין אף על התרומה כדתני מערבין לישראל בתרומה ואמר עליה דמגו דאי בעי מיתשל עליה וכו':