ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ו:ב

כתב יד א ה"ג כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה. פי' שאין ברירה וחלקו של גוי פטור ושל ישראל חייב ובכל מעט אמרינן דחציה של גוי וחציה של ישראל היא:

דברי רבי רשב"ג [אומר] חלקו של ישראל כו' פי' דיש ברירה כו':

ה"ג אבל אם חלקה עומרין. פי' היינו אחר שקצרה אף רשב"ג מודי לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הן. פי' דאז אמרינן שמא נתערב חלקו של גוי עם של ישראל:

ה"ג א"ר יונה כו' מה פליגין כשחלקו עומרין אבל כשחלקו גדיש. דהיינו אחר עומרין אף רשב"ג מודה לרבי :

ומקשי ע"ד דר' יונה מה בין גדיש ומה בין עומרין. פי' כיון ששניהם איירי בתלוש מ"מ בגדיש מודים יותר מבעמרים:

ומשני בקוצר כל שהוא ומניח לפניו. פי' האי עומרין איירי שאינו מזיז ממקומן כלל אלא כ"ש שקצר הניח לפניו במקומו שאינו מתערב כלל לפיכך הוי כמו קמה:

ה"ג האחין השותפין מחלוקת רבי ורשב"ג האחין השותפין לא לחלק הן. פי' דודאי מעיקרא לחילוק עומדין ואפ"ה פליגי:

כתב יד ב ה"ג אבל אם חלקו עומרין אף רשב"ג מודה. [אמר נכדו הצעיר סביב הירושלמי היה נ"ב ונגרר הכתב והמחק]:

ה"ג מה פליגי כשחלקו עומרין אבל כשחלקו גדיש אף רשב"ג כו'. [אמר נכדו הצעיר ה"נ נגרר ההגהה כנ"ל]:

בקוצר כל שהוא ומניח לפניו. שאינו מזיזן ממקומן כלל אלא כל שהוא שקצר הניחו לפניו במקומו ולא התערב כלל והוי כמו הקמה:

[אמר נכדו הצעיר גם זה לפי המהדורא קמא כו']: