ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:יא

כתב יד א ה"ג שיהא המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. פי' כל זמן שהוא לפניו המעשרות שלו:

מכרה לאחר אין לו במעשרות. המגרש את האשה והחזירה כו' :

ה"ג מ"ד לכתובה ולתנאין יש לו במעשרות. פי' דהוי כמו שלא מכרה כלל:

מ"ד לכתובה ולא לתנאין אין לו במעשרות. גופה נעשית ישראלית אפילו הכי כיון שחזרה להיות כהנת דהיינו שנתארמלה הוי כלקחה והמעשר שלה וקשיא לר' חייא:

ומשני כאן שמשרה כו'. פירוש דהתם איירי שמכר השדה לאחר אלא שהתנה עמו שיהא המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו ולפיכך כשמכר לאחר שפסק זכותו מן השדה אף כשלקחה ממנו אחר כך אין לו במעשרות אבל הכא איירי שלא מכרה הכהנת שדה זו אלא שקבל ישראל ממנה ואם כן הוי כל שנה קבלה בפ"ע דהיינו כשהיא כהנת הוי כמו שקיבל ישראל מכהן וכשהיא ישראלית דהיינו שנשאת לישראל הוי כמו ישראל לישראל:

ומקשי והתני ר' חייא מכרה. פי' האי דינא גופא תני במכרה דהיינו שמכרה הכהנת את השדה לישראל שיהא המעשרות שלה ואחר כך נשאת לישראל שאינה ראויה למעשרות ואין המעשרות שלה ואחר כך נתארמלה דחזרה לתחילתה ומינה קשיא לר"ח דהא הוי דומיא דמכר לאחד וחזרה ולקחה הימנו:

ומשני תמן יצאה מרשות שניהן כו'. פי' דהתם איירי שהלוקח התנה עם המוכר שיהא המעשרות שלו כל זמן [שהוא] לפניו ומכר הלוקח דאין השדה השתא לא ברשות לוקח ולא הוו המעשרות ברשות מוכר אבל הכא אף שהכהנת מכרה ונשאת לישראל יצתה אותה השדה מרשות הכהנת ולכך אינו מחויב ליתן לה המעשרות כל זמן שהיא נשואה לישראל אבל עדיין היא ברשות הלוקח שלא יצאה ממנו מעולם ולפיכך כשנתארמלה שחזרה (לרשות) [להיות] כהנת חזרה לתחילתה וחייב הלוקח ליתן לה המעשרות:

כתב יד ב בין לתנאים יש לו במעשרות. דהוי כמו שלא מכרה כלל:

[אמר נכדו הצעיר הנראה שכצ"ל נשאת לישראל חולקין במעשרות דגופה נעשית ישראלית אפילו הכי כשנתארמלה וחזרה להיות כהנת הוי כלקחה והמעשרות שלה וקשיא לר' חייא]:

ומשני כאן שמכר כאן שקבל. דהתם איירי שמכר השדה לאחר אלא שהתנה עמו שיהא המעשרות שלו כ"ז שהוא לפניו לפיכך כשמכר לאחר פסק זכותו מן השדה אף כשחזר ולקחה ממנו אין לו עוד במעשרות אבל לא מכרה כהנת השדה אלא שישראל קבלה ממנה וכל שנה הוי קבלה בפ"ע כשהיא כהנת הוי כמו קיבל ישראל מכהן וכשהיא ישראלית היינו שנשאת לישראל הוי כמו קיבל ישראל מישראל:

תמן יצאת מרשות שניהם. דאין השדה השתא ברשות לוקח ולא המעשרות ברשות המוכר אבל בכהנת אף שנשאת לישראל ויצאתה השדה מרשות הכהנת אבל עדיין הוא ברשות הלוקח לכן כשנתארמלה חזרה לתחלתה וחייב הלוקח ליתן לה המעשר: