ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי ד:ג:ה
Beur HaGra on Yerushalmi Demai 4:3:5 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Demai 4:3:5) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א כיני מתני' לא יתננו בשבת. פי' לאו דוקא לא יטלם אלא אפילו נטל כבר לא יתנם לכהן בשבת ומייתי ממתני' דביצה דתני שם בהדיא שאין נותנין לכהן ביו"ט:
אין מוליכין חלה ומתנות כו' וב"ה מתירין ומייתי שם מתני' מ"ש מתרומה שאסור להוליך משמע דבתרומה כ"ע מודו שאין להוליך:
הדא ילפא מן ההיא. פי' דמפרש השתא דשתי המשניות צריכין דמההיא ילפינן שאפי' ביו"ט אסור להוליך ומן הדא ילפינן שכשלמודין מותרין לאכול אצלו:
והשתא מסיק למילתא אבל כשאין למודים משום הכי אסור דלא סלק על בר נש מיכול. פי' ומנכר מילתא שהוא אוכל המתנות כהונה והוי כמו שנותן המתנות לכהן ביו"ט:
כתב יד ב כיני מתני' לא יתנום בשבת. הא דקתני מתני' לא יטלם הוא ל"ד אלא אפילו כבר נטל לא יתנם לכהן בשבת ומייתי ראיה ממשנה דביצה שאין נותנין לכהן ביו"ט:
הדא ילפא מן ההיא כו'. דשם מיירי מתני' בתרומה שאסור להוליך ומשמע דבתרומה כ"ע מודי שאין להוליך ושתי המשניות צריכא דמההיא ילפינן שאפילו ביו"ט אסור להוליך ומהא ילפינן כשלמודים מותרים לאכול אצלו אבל כשאין למודים אסור ומפרש כשאין למודים אסור משום דלא סליק על בר נש מיכל כו' לכן מוכח מילתא שהוא אוכל המתנות והוי כמו הנותן ביו"ט המתנות לכהן:
מהו בתקרובת ידע שהוא רחיץ. מיותר וצ"ל שאינו רוצה והוא מטרח עלוי. והוא גניבת הדעת וז"ש לא ירבה לו בתקרובות: