ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ד:ו

כתב יד א לא אמר ר"ש. פי' דאמר דמאי פי' דמספקא ליה דשמא היא פירות ישראל או של נכרי לא על כל הפירות של נכרי אר"ש שהוא דמאי:

אלא כדי קופתו. פי' דהיינו אם נטל מן הנכרי כ"כ כמו שהפקיד אצלו ישראל אז אמרינן דהוי דמאי אבל אם נטל ממנו יותר ממה שהפקיד אצלו ישראל לא אמרינן דעל כל חדא וחדא איכא למימר שמא היא של ישראל והוה כל חדא וחדא דמאי אלא כיון שיש כאן יותר ממה שהפקיד ישראל הרי יש כאן פירות נכרי ודאי ולכך הוי כמו שהפקיד ישראל דמאי והשאר ודאי:

ה"ג נטלו ממנו שתים אחת דמאי ואחת ודאי כדפרישית:

כ"א יאחר מתקן. דכל אחד אומר זה שבידי הוא של ישראל:

נתנם לאדם אחד. פי' כל אותן המאה הרי יש אצלו פירות של נכרי ודאי ולכך הראשונה דמאי והשאר ודאי כצ"ל:

כבר נראו להיות ודאי. פי' שנתחייבו אצל ישראל ראשון ודאי:

ה"ג עשו פירות ישראל זה את פירות כותי זה דמאי. פי' דמשמע ליה כל הפירות של כותי זה:

ומשני עוד היא לא א"ר שמעון כו'. פירוש הא דקתני את פירות כותי זה לאו כל הפירות אלא כדי קופתו:

כתב יד ב אלא כדי קופתו. אם נטל מן הנכרי כפי שהפקיד אצלו אז היה דמאי אבל אם נטל ממנו יותר ממה שהפקיד לא אמרינן על כל חדא וחדא שמא הוא של ישראל והוי כל אחד דמאי אלא כיון שיש כאן פירות נכרי בודאי הוי כמו שהפקיד ישראל אצלו דמאי והשאר ודאי:

נטלו ממנו שתים א' דמאי וא' ודאי:

ה"ג שם כל א' וא' מתקן. שמא בידו הוא של ישראל:

כבר נראו להיות דמאי. בידי המאה בני אדם:

את פירות כותי זה דמאי. ומשמע ליה כל הפירות של הכותי:

ומשני עוד היא לא אר"ש אלא עד כדי קופתו. ולאו כל הפירות: