ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי א:ד:ז

כתב יד א עולא כו' ג"כ בא לומר שמותר לעשות משני כשפודה (עשהו) ראשון ומוסיף דאפי' עשה תרומת מעשר וזה אמרו פוטר טבלו בסאה אחת דא"צ לפרוש מעשר ראשון בפ"ע ומעשר שני בפ"ע:

כיצד עושה נוטל סאה למעשר שני ופודהו ועושהו מעשר ראשון ואם אין רוצה לתת המעשר ראשון ללוי והוא צריך להפריש על מקום אחר תרומת מעשר עושה כל הסאה חלק אחד על הך מעשר עצמו והמותר תרומת מעשר למקום אחר:

וכשירד עולא להתם [לבבל] נאספו עליו להקשות והקשה רב ששת עליו דאמר דמותר לעשות משני ראשון ממתניתא דתנא על מתני' דפרק אחרון היו לפניו ב' כלכלות של טבל ואמר מעשרותיהן של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת דקבע המעשרות בכלכלה שניה. ודרך משל אם היו של ק' סאה נוטל מן השניה לתקן ק' סאה מעשר ראשון וידוע דמעשר הוא חלק עשירית מלבר אך מלגאו הוא חלק תשיעית נמצא על צ' סאה נותן עשרה ונשאר עשרה סאה טבל על ט' סאה נותן אחת נשאר סאה טבל נותן עליה חלק תשיעית מלגיו אך הירושלמי קורא זאת חלק עשירית סך הכל אחד עשר סאה וחלק עשירית סאה וזה למע"ר וכן סך כזה מ"ש לתקן המאה סאה מכלכלה ראשונה נמצא נחסר מהשניה כ"ב סאה ויותר ולכאורה לא היה צריך לתקן כלכלה שניה רק מה שנשאר אחר הנכוי מעשרות שנתן על הראשונה אך כיון שאמר של זו בזו ושל זו בזו נמצא היתה כוונתו שגם כלכלה שניה יתן המעשרות כעל מאה שלמים שהיה קודם הוצאת המעשרות לכן חייב ליתן כל השיעור שנתן על כלכלה ראשונה:

וז"ה כוונת הש"ס ע"פ חשבון שני המעשרות משני הכלכלות שוה באמרם ותנא עלה נוטל מן השניה ב"פ ב' עישורין פי' ב' מעשרות לכלכלה ראשונה וב"פ לכלכלה שניה ועולה לסך מ' סאה:

ועישורן פי' חלק עשירית מן הארבעים ד' סאה ועישורו של עישור פי' מן הד' סאה ד' עשירית וזהו כל הסך שנותן מן הכלכלה מכוון כאשר כתבתי לעיל:

והשתא מסיים ומוכיח ע"כ דאין עושין משני ראשון דאל"כ קשה ויטול שני עישורין כלומר יקח רק שני מעשרות היינו ראשון ושני על כלכלה ראשונה כפי השיעור כנ"ל ויעשה אותם שני ויפדם ויחזור ויעשה אותם מעשר ראשון וכו' כלומר ומעשר השני יפדה ויחזור ויעשה מע"ר ממנו על כלכלה שניה ע"כ דאין עושין ומשני ר' חנניא דאינו דומה כשמקדים שני לראשון אזי ראוי שיפדה ויעשה ראשון:

תמן כרי שהוא טובל לראשון ולשני כשמפריש קודם שני הוא טבל לראשון ולשני וכשעשה שני קודם נשאר עכ"פ טבל לראשון הך מעשר שני עצמו דכל הקודם את חבירו מתחייב בו ונמצא צריך להפריש מן המע"ש מע"ר לכן כשפודהו הוה ליה טבל ויכול לעשות ממנו מעשר ראשון:

ברם הכא שני שנתקן מחמת ראשון כלומר כאן שנתן כסדר תחלה מע"ר ואח"כ מע"ש:

את חוזר ועושה אותו מע"ר. כלומר בתמיה דכיון דבהך מ"ש אין שום טבל בתוכה איך יעשה ממנה מע"ר:

וע"ז בא ר' מנא ודחה הסברא דאי סלקא דעתך דמותר לעשות משני ראשון גם כאן יעשה וא"ת דכאן כשנתן כסדר נמצא אין השני טבול לראשון זה אינו באמת כשמפריש מאותו מקום עצמו. למשל כשנתקן ממאה סאה עשרה למע"ר ונשאר תשעים ואח"ז כשנוטל עוד תשעה ממנו למע"ש אותן התשעה כבר מעושרים הן מ"ר אבל כאן דפריש מכלכלה זו על אחרת כשנוטל סך אחד עשר סאה וחלק עשירית מ"ש על מאה דכלכלה ראשונה הך מע"ש טבולים למע"ר דמע"ר שנתן אין עולה למ"ש והא דבאמת לא מפריש מן המ"ש זו מע"ר משום דסומך עצמו כאן כשנוטל אח"ז לתקן כלכלה שניה ואמרינן דנותן מע"ר כמו מן מאה סאה שלמים כו" ובאמת אין מהצורך ליתן כשיעור זה רק כפי הנשאר אחר נכוי המעשר כו' לכן אמרי' דזאת המע"ר עולה גם מה שצריך ליתן מע"ר מן המ"ש עכ"פ קודם שמפריש ראשון לכלכלה שניה הוי המעשר שני דכלכלה ראשונה טבולים לראשון והדרא קושיא לדוכתא ויפדה ויחזור ויעשה מע"ר לכלכלה השניה ע"כ דאין עושין. וז"ה מאמר ר' מנא ואין שני שבראשון היינו מע"ש שנותן על כלכלה ראשונה טבול לראשון שבשני. כלומר דמה שצריך להוציא ממנה מע"ר סומך על מע"ר שנותן אחר זה מכלכלה שניה ונמצא הוי ג"כ הך מ"ש טבל ויפדה ויחזור ויעשה ראשון. ואף דלפום ריהטא אין הוכחה ממתני' דמעשר כלכלה של זו בזו כו' משום דמיירי בודאי כדמוכח לקמן בירושלמי אך באמת אין שום נפקותא בין דמאי בין ודאי כשנותן כסדר מע"ר ואח"כ מע"ש והך מ"ש טבולין לראשון כו' מהיכא תיתי לא יחזור משני ראשון ע"כ דאין עושין וה"ה לעיל בדמאי ג"כ כשמקדים השני לראשון אין עושה מהשני ראשון דהיינו הך:

כתב יד ב פוטר אדם את טבלו בסאה א'. אלא ג"כ בא לומר העושה שני קודם לראשון ופודהו מותר לעשותו ראשון אלא דמוסיף ואומר שעושהו ג"כ תרומת מעשר אם אינו רוצה לתת המ"ר ללוי והוא צריך להפריש ת"מ על מקום אחר עושה האי סאה חלק ממנו ת"מ על עצמו והשאר ת"מ למקום אחר. ז"ש פוטר טבלו בסאה א':

בביאורו גרס ונוטל מן השניה שתי פעמים שני עישורין ועישורין ועישורו של עישור ויטול שני עישורין ויעשה אותן שני ויפדה ויחזור ויעשה מ"ר. ומפרש שתי פעמים שני עישורין. היינו שני עישורין לכל כלכלה מ"ר ומ"ש והוא שתי פעמים שני עישורין לכלכלה ראשונה ולכלכלה שניה ולפי שהמעשר הוא עשירית מלבר שהוא חלק תשיעית מלגו ועל צ' מבעי לי' למיסב עשר ועל המותר יו"ד לתשלום מאה הנשארים טבל על ט' מהן ניתן א' ועוד על א' הנשאר טבל נותן חלק עשירית שהוא תשיעית מלגו וכ"ה למעשר שני. זה שאשר שני עישורין ועישורן של עשר הנשארים ועישורו של עישור מן א' הנשאר היינו י"א וחלק עישור למעשר א' ולשני המעשרות כ"ב וב' עשיריות. ולשני הכלכלות נותן מ"ד וד' עשיריות ולא היה צריך לתת מכלכלה השניה אלא לפי חשבון ממה שנשאר אחר ניכוי המעשרות שהפריש על הראשונה אלא כיון שאמר של זו בוו ושל זו בזו כוונתו גם מכלכלה השניה יתן מעשרותיה בשלימות כמו שהיה קודם הוצאות המעשרות על הכלכלה ראשונה:

ויטול שני שעורין. זהו שמשיב רב ששת דאם יוכל לעשות משני ראשון ל"ל שתי פעמים שני עישורין. אלא יטול ב' עישורין היינו מ"ר ומ"ש על כלכלה ראשונה לבד ויפדה המ"ש ויחזור ויעשה מ"ר על כלכלה השניה אלא ע"כ דאין עושין משני ראשון:

ואין שני שבראשונה טבול לראשון שבשניה. לא דמיא ההיא למפריש מעשרותיה מכלכלה עצמה דהמפריש מעצמה ניטל ממנו עשרה למאה מ"ר ועוד נוטל תשעה ממנו למ"ש נמצא אותן התשעה מעושרים מן מ"ר משא"כ כאן דאמר מעשרותיה של זו בזו. נוטל מכלכלה שניה אחד עשר וחלק עשירי למ"ר על מאה דכלכלה ראשונה ועוד י"א וחלק עשירי למ"ש על המאה דכלכלה ראשונה הרי הם מ"ש טבול למ"ר דהמ"ר שנתן אינו עולה כ"א על המאה דכלכלה ראשונה ולא על אלו במ"ש. ולא תתקן הך מ"ש אלא במעשרות שמפריש אח"כ על כלכלה השניה וא"כ הדרא קושין לדוכתא נ"ל להפריש מ"ר מכלכלה שניה יפדה הך מ"ש של ראשונה ויעשה ראשון. אלא ע"כ דאין עושין שני ראשון ואף דמתניתין דשני כלכלות מיירי בודאי כדמוכח בירושלמי לקמן. אבל בכה"ג שנותן כסדרן מ"ר ואח"כ מ"ש ליכא נפקותא בין ודאי לדמאי: