ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי א:ג:כא
Beur HaGra on Yerushalmi Demai 1:3:21 (Beur HaGra on Jerusalem Talmud Demai 1:3:21) · ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →כתב יד א אמר רבי יוחנן. אומר הטעם אבל הני דמתניתין דפטורים מדמאי דלא גזרו על אלו:
ור' הושעיא אומר הטעם דאימת קדשים על ע"ה ובודאי האמת אתו:
ומפרש הש"ס מה נ"מ בפלוגתייהו וחשיב כסדר ששנויין במשנתינו חלת ע"ה לר' הושעיא אם חבר קנה מע"ה עיסה והפריש חלתה חייב הכהן להפריש דמאי מן החלה דלית כאן אימת קדשים על ע"ה ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן דהא אין עם הארץ נותנה וכשיצאו מיד עם הארץ חולין יצאו:
אבל לר"י דסבר דהכלל דלא גזרו על דברים הללו בכל מקום שהן פטורים מדמאי והכל שוה:
וכן אידך דמתניתין והמדומע לר' הושעיא אם חבר קנה פירות מע"ה ונדמעו אצלו כנ"ל:
כתב יד ב וחלת ע"ה ע"ד דר' הושעיא. מפרש מאי נ"מ בפלוגתייהו ומפרש בכל א' השנויה במשנתינו:
ועוד נפק מביניהון. עוד יש נ"מ בדין מדומע אם נפלה סאה תרומה בתוך מאה בטלה ונעשה חולין והא דצריך להרים ממנו סאה אינה אלא מפני גזל השבט ולר"י דלא גזרו על דבר שיש בו קדושה אבל הך סאה דמעלה חולין הוא וחייבת בדמאי אבל לר"ה דמפרש מפני שאימת קדשים על ע"ה. וע"ה סובר דהאי סאה שנותן לכהן תרומה גמורה היא ואימת קדשים עליו. ואינו נותן לכהן דבר שאינו מעושר: