ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי א:ב:ה

כתב יד א א"ר יוסי. מפרש דבדמאי קל יותר מספק טבל כגון אם בעה"ב בספק אם הפריש מעשר שני אם לאו. שמא אינו אסור לאונן. בתמי' אבל במ"ש של דמאי מותר לאונן:

רבי בון. קאי אמתניתין דתנן בדמאי מאבדין מיעוטו בדרכים כלומר אין צריך להביא ליד כהן רק מניחו במקום שהפריש ואפי' יואבד ופריך דמשמע דוקא דמאי ורק מיעוט הא מאבדין אפי' מרובה ובודאי כדתנן אין מביאין תרומה מן הגורן כו' שאין צריך להעמיד ליד כהן רק אם היתה במקום שחיות יגררו היינו מקום בזיון אזי מביאה משום בזיון אבל בלאו הכי מותר לאבדו אפי' בודאי ובמרובה. והשיב הגע עצמך בפירוש הברייתא דתני אין מביאין תרומה כו' והרי מצוה להשיב אבידה והאיך יניח התרומה שיואבד אלא מפרש רבי יוסי פירושו באמת:

מצוה להשיב אבידה בדבר מועט. כלומר בהוצאה מועטת אפילו התרומה ג"כ מועט והא דתנא אין מביאין כו' היינו שאין צריך להוציא הוצאה מרובה על תרומה מועטת וזהו הדין בודאי אבל בדמאי אפילו ההוצאה יהיה דבר מועט אין צריך להוציא על מעט תרומה אך על תרומה מרובה מוציא הוצאה מועטת:

ומאבדין. ושואל אם דוקא כשאין לו מעות לפדות אז מאבדו:

והשיב רבי ניחומי אפי' יש לו מעות בכיס שלו אין צריך לחללו:

אתיא. ר' חייא בר רבא דמפרש מאבדין את מיעוטו דמתני' במעשר שני של דמאי סבר כרבי זירא דמתרץ לעיל דמתני' דחמשה חומשין בתרומת מעשר ומתניתין דהכא במעשר שני:

ודרבי (לאי) [אילא]. דמתרץ קושית ר' בון בר חייא דמקשי ולא כן תני אין מביאין תרומה ע"כ מפרש מאבדין קאי אתרומות מעשר שני של דמאי סבירא ליה כר' אמי דמתרץ לעיל דמתני' דחמשה חומשין מיירי בתרומת מעשר:

כתב יד ב ואם היתה במקום שחיה גוררתה מביאה. משום בזיון אבל בלא"ה מותר לאבדו אפי' בודאי ובמרובה:

א"ל ואינו מצוה להשיב אבידה. בתמיה ואיך תפרש הא דתני אין מביאין תרומה כו':

מצוה הוא להשיב אבידה בדבר מועט. כלומר בודאי השבת אבידה מצוה ה"מ כי תהי' דבר מועט היינו ההוצאה מועטת אפי' תרומה מועטת והא דתני אין מביאין היינו בהוצאה מרובה על תרומה מועטת אבל אם הוצאה מועטת ותרומה מועט בודאי מביאין ובדמאי אין מביאין:

מאבדין את מיעוטו בדרכים. מבעי לי' האי מאבדין דוקא כשאין לו מעות לפדות או אפי' אם יש לו מעות: