ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה ד:ה:ז

עושה פסח הראשון לעצמה. פי' אפי' לעצמה והשני טפלה לאחרים. פי' אבל לא לעצמה:

ד"ר יהודא רי"א כו' כצ"ל:

עושה פסח שני לעצמה. פי' דאפי' פסח שני עושה לעצמה וכ"ש פסח ראשון:

שאני שני חובה ותי' אפי' בשבת מיותר:

רש"א האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים. פי' דפסח הראשון רשות. ואינה עושה פסח שני. פי' אפי' עם אחרים והיינו ר"ש שסובר שאפי' פסח הראשון רשות:

ה"ג מ"ט דר' יהודה. פי' דסבר דבראשון עושה לעצמה ולא בשני. ומפרש דכתיב איש שה לבית אבות. פי' דמשמע לכל בית אב ע"י צירוף והיינו בשני:

שה לבית. פי' היינו לעצמה היינו בראשון:

מ"ט דר' יוסי איש שה לבית אבות שה לבית בשני. פי' שאפי' בשני יהיו שה לבית פי' לעצמה וכ"ש בראשון:

מ"ט דר"ש איש ולא אשה. פי' דדריש כר' יהודא דשה לבית אבות בשני שה לבית בראשון. וממעטינין מאיש ולא אשה והיינו משה לבית אבות דהיינו על ידי דשה לבית אבות דהיינו לעצמה בראשון ממעטינין אשה מלעלמה אבל לטפילה מותר:

וה"ג מ"ט דר' יהודא איש שה לבית אבות בשני שה לבית בראשון. מ"ט דר' יוסי איש שה לבית אבות שה לבית בשני כ"ש בראשון. מ"ט דר"ש איש ולא אשה כו' :

ה"ג ואפי' למ"ד רשות למה החזירוהו. פי' כיון שמותרת לעשות. ומשני שהדבר מסויים. פי' שהיו אנשים מסויימים והיו חוששין שמא יקבע הדבר חובה:

ומקשי קודם לשתי הלחם לא יביא. פי' לכתחילה ואם הביא כשר. פי' וא"כ אמאי החזירוהו. ומשני שנויא היא וכו'. וכן מקשי נמי על בכורות אמאי לא קיבלו ממנו:

ולא כן תנינין אם באו תמימים יקרבו. פי' בדיעבד והכא שכבר הביא הוי כדיעבד. ומשני שנייא הוא כו' :