ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה ג:א:ח

נראין הדברים בערבי שבתות שזו מביאה וזו מביאה. פירש וכיון שהדבר מביאנו ללוש ומסתמא לשה עיסה גדולה ובשעת נתינת המים הוי כולה גוש א' כשיעור. וא"כ אף בשעת הפרשה הוי מן החיוב:

אבל בחול. פירש שלשין עיסות קטנות ובשעת נתינת המים לא הי' כשיעור חלה בגוש א' והוי מן הפטור על החיוב לכך אינה נוטלת אלא לבסוף דהיינו כשתתגלגל ולא חיישינן שמא יטמא ויהא מפריש חלה בטומאה כדמפרש תקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטמא ולא מן הפטור על על החיוב. פי' מוטב שיפריש מן הטמא ולא מן הפטורים:

והשתא מפרש אמאי קרא לי' מן הפטור. עד שנעשה גוש א' היא ניטלת לשם חלה. פירש דנטלתה קודם שתעשה גוש א' והרי היא לא נתחייבה עדיין בחלה והוי השתא בשעת הפרשה פטור. א"כ החלה שהפריש הוי מן הפטור. ואח"כ משתעשה גוש א' היא קדשה לשם חלה. פירש אז הוי חלה. ואז נתחייבה העיסה בחלה והוי מן הפטור על החיוב:

א"ר יונה לא מסתברא אלא בחול. פירש הא דנוטל תיכף חלה מן העיסה קודם שתתגלגל ואומר חוץ מן הטמא שבה היינו דוקא בחול שלשין עיסה מועטת ומסתמא אין בה טמא לבד כשיעור חלה ולכך כשאמר חוץ מהטמא שבה דהיינו שאין מצטרף עם העיסה אז פטור מן החלה:

אבל בע"ש. פירש שלשין כ"א עיסה מרובה צריכה לומר היא והטמא שבה דיהא על כל העיסה חלה. דאם את אומר חוץ מהטמא שבה. נמצא טבל מעורב בחולין. פי' כיון דיש בטמא שיעור בפ"ע הרי היא טבל לחלה אפי' כשלא יצרף עם העיסה. וכשמפריש על העיסה ולא על הטמא נמצא טבל מעורב בחולין:

לא מוטב להפריש מן הטהור על הטמא. פירש דהיינו שלא יאמר חוץ מן הטמא שבה:

ולא יהא הטבל מעורב בחולין. פירש מכשיאמר חוץ מן הטמא שבה דאז אפשר שיהא טבל מעורב בחולין דהיינו אם יהיה כשיעור בטמא לחוד שאז א"צ שיצורף עם הטהורה. ואי קשיא לך בחול שעושין עיסות קטנות אפשר שלא היה בשעת הפרשה בגוש א' כשיעור חלה והוי מן הפטור על החיוב:

עלי' מתרץ רב שמואל בר אבודימי. ולא למפרע היא קדושה. פירש הרי היא אינה קדושה אלא אחר שתעשה הכל גוש א' דאז הוי שיעור חלה אז הוי קדשה למפרע משעת הפרשה. וא"כ הוי כמפרשת מן החיוב על החיוב:

ה"ג תקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטמא ולא מן הפטור על החיוב :

א"ר יונה עד אחר תיבת למה צ"ל קודם אם אתה אומר. וצ"ל דאם אתה אומר :

טבל טמא מעורב בחלה. צ"ל טבל מעורב בחולין. א"ר שמואל בר אבודמי כו' :