ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה ב:ג:ד

א"ר יוחנן דרך עיסה שנו כאן. פי' הא דקתני במתני' הן ושאורן ומורסנן כו'. אלמא שכולן מצטרפין לשיעור חלה. מפרש ר' יוחנן היינו משום דדרך עיסה. פי' דזה דרך עיסה לעשות אותה משאור ומורסן שיש בתוכה ולא ליטול מתוכה לפיכך נקרא לחם לענין חיוב חלה:

ארשב"ל דרשב"ג היא. פי' הא דקתני בסיפא כשנוטל המורסן וחזר לתוכה פטורין. פי' שאין מצטרפין המורסן להתחייב בחלה. ואי קשיא נהי דאינו מתחייב בפ"ע מ"מ השתא כשעשה עם החיטין ליגרור עליה קאמר רשב"ל דאתיא כרשב"ג. פי' שאינו גורר אא"כ יש לחיטין בפ"ע כשיעור אז גורר ג"כ את המורסן שיהא צריך להפריש חלה אף ממצה אבל כאן שאינו אלא בהדי מורסן חמשת רביעים פטורין:

בשם ריב"ל ד"ה היא. פי' הכא גבי מורסן אפי' רבנן מודו שאינו גורר:

וכדמפרש אע"ג דלא א"ר יוחנן הדא מילתא. פי' האי טעמא שמודו רבנן הכא שפטורין כשנטל המורסן וחזרו אמר דכוותי'. פי' אמר ארישא ומיני' יכול לדייק גם בסיפא:

דר"י אמר ארישא. הא דהן ושאורן חייב היינו משום דדרך עיסה כן וא"כ לפיכך היא נקראת לחם לענין חלה וחייב. וא"כ בסיפא שנוטל המורסן וחזר לתוכו שאינו נקרא לחם לענין חלה היינו נמי מהאי טעמא מפני שאין דרך עיסה לחזור המורסן לתוכו ואינו קרוי לחם כלל אפי' לרבנן ולפיכך אינו נגרר. ואפשר שאפי' הי' ה' רבעים קמח בלא המורסן הי' פטור מטעם שאינו קרוי לחם: