ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה א:ה:ב

מתיב ר' יוחנן לר"ל. צ"ל ר"ל לר' יוחנן. ואין בישול כולהון כשיעור. בתמיה. פי' הא וודאי יש בישול כולהון כשיעור ואמאי פטור אלא ודאי כיון שצירף שלא מדעתם הוי כמו מירוח שלא מדעת דהכא הצירוף כמו התם מירוח וקתני פטור. וא"כ קשיא לר' יוחנן דאמר נטבל:

א"ל שניא היא. פירש אפילו היתה כל העיסה שלו נמי פטור כיון שרוצה לחלק. ולאו משום דצירוף שלא מדעתם פטור אלא משום שרוצה לחלק. ומקשי אמאי גבי נחתום שרוצה לחלק חייב אלא ודאי טעמא משום שצירף והכא אפי' צירף עיסה שלו ולהכי חייב:

ומשני גבי נחתום שאני שמא לא ימצא לקוחות וחוזר ועושה אותה עיסה. פי' עיסה גדולה ולא יחלק אותה לעיסות:

ומקשי מחורי הנמלים. שלנו ביד הערימה הפטורה דמשמע שפטורה דהיינו שעדיין לא מרחו ומרחו הם. דהיינו שגררו החיטים מהקש ואפ"ה פטור אלא ודאי משום שמרחו שלא מדעת בעה"ב. ומשני הא דפטור התם אם גררו מערימה הפטורה:

היינו משום יאוש. והוי הפקר והא דחייב בערימה החייבת היינו משום דאין הפקר פוטר לאחר מירוח:

שמואל בר אבא אמר והן שגררו שיבלין. פי' דאיירי שאף הן לא מירחו אלא שגררו ג"כ שיבלין ולהכי פטור שעדיין לא נגמר מלאכתן: