ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה א:ד:ה

איזה היא המעיסה הנותן חמין לתוך קמח חליטה קמח לתוך חמין. דהיינו שהמים מלמטה:

ובגמ' גרסינן איפכא :

דהמעיסה קמח ע"ג מוגלשין. פי' שהחמין מלמטה והחליטה להיפך:

ומקשי בגמ' מ"ש המעיסה ומ"ש החליטה. פי' דמשמע לי' דאין חילוק. ומשני תברא מי ששנה זו לא שנה זו:

אבל קשה היאך סידר רבי שתי משניות זו אצל זו בלא שום מחלוקת כיון דפליגי אהדדי. ונראה לתרץ דהא למ"ד עילאה גבר ניחא הא דב"ה מחייב בהמעיסה ופוטר בחליטה. והא דמקשי בגמ' היינו שמואל דאיהו סבר בפ' כיצד צולין דתתאה גבר. וא"כ לדידיה הכא ליכא למימר טעמא משום דהוי מבושל ולהכי פוטר ב"ה דא"כ ה"ל לפטור בהמעיסה טפי דהא התם כל הקמח נתבשל דהא תתאה גבר ולהכי צריך לאוקמי מתני' אליבי' דאיירי בשיעור חלה מצומצם להכי אפי' המים למעלה נמי נתבשל כדי קליפה ותו אין שיעור חלה והא דמחייב ב"ה היינו משום דסבר דאף אם נתבשל חייב משום דאינו חלוט ברור. וא"כ קשה אמאי פוטר בהחליטה ולהכי צריך לומר תברא ופליגי אי מבושל פוטר מן החלה או לא אבל רבי מצי סבר דעילאה גבר ומוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה אי תתאה גבר אי עילאה וב"ה סברי עילאה גבר וסבר כב"ה :