ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה א:ב:ג

הא הנודר מן הפת כו'. דדייק מדאמר וחכ"א הנודר מן הדגן משמע הא בנודר מן הפת אסור בכל בתמיה וכי לרבנן כל המינין קרוין פת:

ומשני כיני מתני' אף הנודר מן הדגן. פי' דפליג אר"מ דאמר דווקא הנודר מן הפת משמע אבל הנודר מן הדגן כל דמדגן משמע עליה אמרי רבנן אף הנודר מן הדגן כו':

מה אנן קיימין. פי' הא דקתני הנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא מהן:

אם באומר פת תורה. דהיינו מה שהתורה קראה פת:

ע"ז מקשי אף האומר תבואה. פי' הא דקתני במתני' הנודר מן התבואה נמי מה שהתורה קראה תבואה ע"ז מקשי אמאי אינו אסור אלא מהן יהא אסור בכרם:

אי באומר פת סתם. פי' מה שהעולם קוראין פת שאין לך קרוי פת כו':

ומשני במקום שאוכלין כל פת. וא"כ לפי זה כל הה' מינים נקראין פת אבל לא יותר: