ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי חלה א:א:כ

כדפירשתי וכאן צ"ל א"ר הונא מתניתא מסייע לחזקי' עד עצם היום הזה מלמד שהיום מתיר. יכול אפי' בשעת הקרבן ת"ל עד הביאכם את קרבן אלהיכם :

ר' ירמי' בשם ר' חייא בין בשעת הקרבן ובין שלא בשעת הקרבן הקרבן מתיר. פי' זמן הבאה דהיינו עד חצות לרחוקים:

וע"ז קאמר מודה ר' יוחנן באיסור דהוא אסור. פי' אע"ג דסבר ר' יוחנן שהיום מתיר מודה שאסור עד הבאת הקרבן או עד זמן הבאה אלא שאין לוקין אלא עד היום:

ובעי ליה איסורו מהו. פי' הא דאמרינן לעיל דמודה ר' יוחנן באיסורו שהוא אסור עד זמן הבאה. אם הוא אסור מדאורייתא או דרבנן:

וא"ר ירמי' כו' ור' יונה ור' יוסי תרוויהון אמרין איסורו מדבריהן. פי' הא דאסור עד זמן הבאה אינו אסור אלא מדבריהן:

א"ר יוסי מליהון דרבנן מסייעין לון. פי' שאינו אסור אלא מדרבנן:

דתנינן תמן אין מביאין מנחת ביכורים כו' קודם לעומר. פי' דקודם לשתי הלחם אין מביאין לכתחילה אבל אם הביא כשר וקודם לעומר קמ"ל דקודם לעומר פסול אפי' בדיעבד:

ומפרש ר' יוחנן דבששה עשר. פירש קודם הבאת העומר עבר והביא כשר:

ואין תימר איסורו ד"ת הוא. פי' קודם הבאה:

לא שני' כו' אלא ודאי דרבנן :

ועוד מן הדא. פי' דגם מן הדא שמעינן שאיסורו מדבריהן:

דא"ר זעירא עלי' דרב. פי' מה שהי' רב נוהג שלא אכל חדש ב' ימים משום ספיקא דיומי וקאמר ר' זעירא עליו דרב בר דעתן דר' חייא רבה. פי' קרובו לשון [והנה בועז] מודעתנו:

הוא סבר כוותהון. פי' שהם סוברים שלעולם הקרבן מתיר ולא היום א"כ סוברים שעד הקרבן אסור מדאורייתא:

אין תימר איסורו ד"ת. פי' דהיינו שעד זמן הבאה אסור מדאורייתא:

רב בר דעתי' דר' יוחנן. פי' דהא יכול ליסבור כר' יוחנן נמי דהא גם לר' יוחנן אסור להביא מדאורייתא ולא פליג אלא לענין מלקות. וזה הכלל. דכל זו הסוגיא סברה שאין חילוק בין הבאה לקצירה. דבאותו זמן שמותר לקצור מותר ג"כ להביא ולאכול. אלא דבמתני' לא מצי למיתני מלפני הפסח אלא איסור דלקצור אבל לאכול הא אוכל ביו"ט ראשון ואסור לאכול חדש: