ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי בכורים ב:ג:א

מתני' שהתרומה והמעשר אוסרין אות הגורן. פי' שאם תרם אע"פ שלא ראה פני הבית והי' מותר אכילת עראי אבל כשתרם אזי התרומה טובלת ועשה אותה כגורן שאסור לאכול אכילת עראי עד שיתן כל המעשרות. וכן אם נתן מ"ש ג"כ טובל שאסור באכילת עראי עד שיוציא כל המתנות הצריכים:

גמרא. ופריך בשלמא התרומה קובע לאסור אכילת עראי ניחא. אלא המעשר קובע בתמיה. כלומר ע"כ דקודם נתן תרומה א"כ נאסר מחמת הפרשת תרומה. ומשני באמת כגון שהקדימו בכרי שנתן קודם לכל מעשר שני ולא נתן עדיין מתנות הקודמים. אזי דינו שאוסר ג"כ ועשה גורן ואסור אכילת עראי:

נקנין במחובר. דכתיב בארצך משמע אפי' כשהן מחוברין לארץ:

ועושה כל שדהו בכורים. דכל משמע הכל:

וחייב באחריותן. דריש מן תביא משמע עד שיביא כדינו:

ושיר דכתיב כאן הטוב ושם אצל ומטיב [נגן] כתיב כשיר כו':

ותנופה. במס' סוכה מבואר דראב"י דריש והניחו לתנופה: