בראשית רבה פג

ואלה המלכים אשר מלכו וגו' - ר' יצחק פתח: (יחזקאל כז) אלונים מבשן עשו משוטיך אמר רבי יצחק: נמשלו עובדי כוכבים כספינה, מה ספינה זו עושים לה תורן ממקום אחד, והוגנין ממקום אחר, כך עובדי כוכבים, שמלה ממשרקה ושאול מרחובות הנהר. ואלה המלכים, (משלי כ): נחלה מבוהלת בראשונה. ואלה המלכים, ואחריתה לא תברך, (עובדיה א): ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו:

אמר רבי אייבו: קודם שלא עמד מלך בישראל, נצב מלך באדום. ואלה המלכים ר' יוסי בר חנינא, בשעה שזה מעמיד מלכים, זה מעמיד שופטים. ובשעה שזה מעמיד אלופים, זה מעמיד נשיאים. ר' יהושע בן לוי אמר: זה העמיד שמונה וזה העמיד שמונה. זה העמיד ח': בלע, יובב, חשם, הדד, שמלה, שאול, בעל, חנן, הדר. וזה העמיד ח': שאול, ואיש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט. בא נבוכדנצר וערבב אלו באלו ובטל של אלו ושל אלו. (ישעיה יד): שם תבל כמדבר ועריו הרס בא אויל ונתן גדולה ליהויכין. בא אחשורוש ונתן גדולה להמן:

וימת בלע - אמר רבי אבהו: לבן מלכים, שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו, בא אחד וסיפק לו מזונות. אמר המלך: אין לי עסק, אלא עם זה שסיפק לו מזונות. כך, אמר הקדוש ברוך הוא: כבר היתה מלכות עקורה מאדום, ובאת בצרה וסיפק להם מלכים, לפיכך, אין לי עסק, אלא עם בצרה, שנאמר (שם לד): כי זבח לה' בבצרה וגו'. אמר רבי ברכיה: אעפ"כ טבח גדול, בארץ אדום:

וימת בעל חנן - ר' לוי ור' סימון, ר' לוי אמר: מטיבי אלוהות היו. מהטבאל, שהיו מטיבין עצמן לעבודת כוכבים. בת מטרד, שהיו מעמידין טוריות לעבודת כוכבים. ר' סימון אמר: מטיבי נשים היו. מהטבאל, שהיו מטיבין אותה לבעלה, ואחר כך טורדין אותה מבעלה. בת מי זהב, טרודים היו במזונותם, מן דעתירין מהו דהבא? מהו כספא? אלוף מגדיאל, אלוף עירם, יום שמלך לוטיינוס, נראה לר' אמי בחלום היום מלך מגדיאל. אמר: עוד מלך אחד נתבקש לאדום. אלוף עירם אמר רבי חנינא ציפוראה: למה נקרא עירם? שהוא עתיד לערום תסווריות למלך המשיח. אמר רבי לוי: מעשה בשלטון אחד ברומי, שהיה מבזבז תסווריות של אביו, נראה לו אליהו בחלום, אמר לו: אבותיך מצמתין ואת מבזבז? ולא זז עד שמלאן:

החיטין התבן והקש והמוץ מריבים (מדינים) זה עם זה. זה אומר: בשבילי נזרעה השדה, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה. אמרו החטים: המתינו עד שתבואו הגורן, ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה! באו לגורן, ויצא בעל הבית לזרותה. הלך לו המוץ ברוח, נטל את התבן והשליכו על הארץ, ונטל את הקש ושרפו. נטל את החטים ועשה אותן כרי, וכל מי שרואה אותן מנשקן, היך מה דאת אמר: (תהלים ב): נשקו בר פן יאנף. כך, אומות העולם הללו אומרים אנו עיקר, ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרים בשבילנו נברא העולם. אמרו להם ישראל: המתינו עד שיגיע היום, ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם, הה"ד (מלאכי ג): כי הנה היום בא בוער כתנור. ועליהם הוא אומר (ישעיה מא): תזרם ורוח תשאם, וסערה תפיץ אותם. אבל ישראל, ואתה תגיל בה' קדוש ישראל תתהלל.