בניהו על יומא פז.

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרב אה"י ז"ל בריש פרשת מטות, כי הגדולים שבישראל מרוב אהבתם בהשי"ת אין נשבעים לאמת דבריהם אלא בשם ה' מפני שאין להם דבר חביב כשמו יתברך, לכן דוד המלך ע"ה אמר (שמואל א' כו, י) חַי הֳ', ובעז אמר (רות ג, יג) 'חַי הֳ' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר' והמון העם כשרואין הגדולים נשבעים בהשם גם הם נשבעים, אך דא עקא הגדולים נשבעים באמת ואלו נשבעים לשקר! לכן צוהו שהגדולים יזהירו את ישראל על חומר השבועה כי הם הגורמים להם עיין שם. נמצא יש אדם עושה דבר טוב וזה הטוב יהיה גרמא לאחרים לחטוא וכאמור, לזה אמר כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים צדקתו זאת עומדת לו שֶׁאֵין חֵטְא בָּא לאחרים עַל יָדוֹ, רוצה לומר בסיבתו כאמור. אי נמי יש גורם בתוכחה שלו שמוכיח לרבים שיחטאו יותר שבועטים ונעשים מזידין יותר, וכמו שאמר (ערכין טז:) 'תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהוֹכִיחַ' אך כל זה אם כונתו להשתרר על הציבור, אבל אם כונתו לזכות את הציבור אין חטא זה בא על ידו. ובני ידידי כה"ר עקב נר"ו פירש אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ לחתום בהיתר עגונה שהעידו על בעלה שמת, ולפי האמת טעו בדדמי והוא חי וכאשר הגידו פלאות כאלה על הגאון משנה למלך ועל הרה"ג מהר"ם סוזין ז"ל שלא רצו לחתום בפסק דין של היתר עגונה והותרה על פי חכמים שבעיר וסוף בא הבעל עד כאן דבריו נר"ו.

אָמַר: עֲשָׂאוּנִי אַשְׁפָּה, וְקָרִי אַנַפְשֵׁיהּ: "מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן". נראה לי בס"ד הא דבחר בשם אַשְׁפָּה, לרמוז כי בצער זה יכופר לו בעד 'אש פה 'אותיות אַשְׁפָּה, כי מלתא דהוה לרבי אבא בהדיה הוא ענין דברים שבפה שדבר בפיו כנגדו וקרא אנפשיה 'מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן' והיינו יָרִים אותיות 'ירמי' ד' יִרְמְיָ ה' ועם כולל אותיות יָרִים וכולל התיבה הרי ' יִרְמְיָה '.

אִישְׁתַּמִּיט נַרְגָּא מַחְיֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ וְקַטְלֵיהּ. הא דהיתה מיתתו באופן זה דהנרגא חזר לאחור והכהו בראשו, נראה לי בס"ד כי ודאי אותו הטבח היה אותה שעה שיכור גדול, דאם לא היה שכור גדול ודאי כשראה בא רב אצלו היה תיכף יוצא אליו ונכנע לו, וידוע דהשיכור יהיה מחמת דהיין או השכר שמורידו לאצטומכא חוזר לאחור לולות למוח שבראש ומבלבלו, כמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל במשלי על פסוק (משלי כג, לא) 'כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים' ולכן מחמת דחטא הטבח אותה שעה היה מחמת שכרות שחזר היין לאחור, כן היתה מיתתו שהנרגא שהיה מורידו הטבח על ראש הבהמה לפלגו חזר הברזל לאחור ועלה לראש הקצב והכהו שם.