בניהו על שבת כב.

שֶׁלֹּא יְהוּ מִצְווֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו. נראה לי, הכונה על גופו שלא ימאס גופו את המצות, שנמאס לתפוס בידו עפר ואפר לכסות בו הדם כשהוא אוחז בידו, וכן נמאס ליתן זרוע ולחיים וקיבה בידו, וכאשר היה נמאס יששכר איש כפר ברקאי לעבוד עבודה בידו (כריתות כח.). ומה שאמר: הָכָא נַמִּי שֶׁלֹּא יְהוּ מִצְווֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו קשה, מאי מדמי הא להא, והלא כסוי שאני, שעושה מצות כסוי ברגליו, הא ודאי מבזה המצוה בכך, אך כאן מונה מעות לאור הנר הזורח בבית, ואינו עושה בזיון בגוף הנר של חנוכה? ונראה לי, גם הכא עביד בזיון בגוף הנר, דאם יתירו לו שמוש לאור הנר, אז אפשר שיקח הנר חנכה עצמו, ויכניסנו לבית הכסא להאיר לו בו שם.