בניהו על שבת קד.

כְּגוֹן: נָבוּב בּוּבָן. רַהַב בְּהַר. סָרוּ וְרָס. עיין קושית התוס' דלא היו תיבות אלו בלוחות, ויותר קשה בזה דאפילו שתיבות נָבוּב וּבְּהַר וְסָרוּ כתובים בפסוקי התורה, אך הם רחוקים זה מזה מאד, ולמה קבצם אחד ממזרח ואחד ממערב? ונראה לי, כי אפשר שהיה אצלם לחש ידוע שמועיל לזכירה ולדברים אחרים, והתחלת הלחש היה תיבות אלו ממש נָבוּב/בּוּבָן רַהַב/בְּהַר סָרוּ/וְרָס, והיה שגור בפיהם, לכך הזכיר זה לדוגמא.

אָלֶף־בֵּית, אַלֵּף בִּינָה. נראה לי, דגילו בזה סוד עמוק, דאית אורייתא דאצילות 'חכמה' ואית אורייתא דבריאה 'בינה' כנזכר בתיקונים. ואנחנו קבלנו אורייתא דבריאה שה"ס [שהוא סוד] בינה לכך התחילה התורה בבי"ת שהיא בינה, וזהו אַלֵּף 'בִּינָה' ולא אַלֵּף 'חָכְמָה' שהיא תורה דאצילות. גם רמזו באלף דיש כ"ב אותיות התורה בסדר אבג"ד, ויש בסדר תשר"ק, וב' פעמים כ"ב [22] מ"ד [44], ועם מספר 'בִּינָה' [67] הרי מספר אלף [111]. ואומרם גִּימֶל־דָּלֶת , גְּמוֹל דַּלִּים נראה לי בס"ד, דאיתא בתיקונים היסוד נקרא 'מִיל' ופירש מאורות נתן ז"ל 'מִיל' [80] בגימטריא 'יסוד' [80] וידוע ד' יסוד הם שצריך לתקנם, והם: יסוד ישראל, יסוד יעקב, יסוד לאה, יסוד רחל, וכל 'יסוד' גימטריא 'מִיל' , הרי ד' מִיל, והם רמוזים באותיות 'דַּלִּים' שהוא ד' מִיל , 'גְּמוֹל' לתקנם. ולפי פשוטו דקאי על הצדקה. רמז העושה צדקה מטיב לדל התחתון ולדל העליון, וזהו 'דַּלִּים' תרי. ואומרם: נֶאֱמָן פָּשׁוּט כי הצדיק דרכו להעלות מ"ן [מיין נוקבין] לבחינת שם 'אֲדֹנָי' שיש במילואו ומילוי מילואו 'נא' [51] אותיות, כמו שנאמר רבינו האר"י ז"ל על פסוק 'וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי' וזהו נֶאֱמָן 'נ"א מ"ן' מוציא מ"ן לבחינת נ"א אותיות. ואומרם: 'סָמֶךְ־עַיִן' סִימָנִין עֲשֵׂה בַּתּוֹרָה וּקְנֵה אוֹתָהּ נראה לי, מילוי סָ מֶךְ עַ יִן הוא אותיות מֵכִין שמכין שמירה לקיים התורה שהיא ע' פנים.

בָּא לִטָּמֵא פּוֹתְחִין לוֹ, בָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר המקובלים ז"ל, שיש חמשים שערים בקדושה, וכנגדן חמשים שערים בקליפה, אך בקדושה הם אותיות 'מי' ובקליפה אותיות 'טמא' וכמו שכתבתי בסה"ק בֶּן אִישׁ חַי פרשת בשלח. ובזה פירשתי שם 'תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ' (משלי ל, כא) עיין שם. וזהו שנאמר כאן בָּא לִטָּמֵא פּוֹתְחִין לוֹ אות יו"ד שתהיה ב' אותיות ט"א, וּבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ לשון 'נסיעה' שיסיעו אות ט' לצרפו עם אות א' לעשותם אות אחת של יו"ד, כדי שיהיה אצלו הצירוף של 'מי' ולא צירוף של 'טמא'.