בניהו על מגילה כה.

יֵשׁ נִקְרָאִים וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. יֵשׁ נִקְרָאִין וּמִתַּרְגְּמִין. וְיֵשׁ לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. קשא למה ליה להודיע על הנקראין וכי סלקא דעתך דידלג ענין אחד? דהא אפילו אות אחד אם דלג לא יצא ידי חובתו וכל שכן ענין אחד והוה ליה למימר יֵשׁמִתַּרְגְּמִין וְיֵשׁ אֵין מִתַּרְגְּמִין? ונראה לי דבא ללמדנו שלא תחשוב שצריך לקרות ענינים אלו של לוט ושל תמר ויהודה וכיוצא פסקי פסקי לשלשה וארבעה עולין ולא יקרא כל הענין כולו לעולה אחד כדי שלא יהיה ניכר הדבר כל כך, לכן אמר יש נקראין פסוקי הענין כולו בבת אחת אך לא מתרגמין.