בניהו על עירובין סה.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: 'כָּל שֶׁאֵינוֹ מַפִּיק' אִיתְּמַר. פירוש השבח הזה דקאמר קרא סגור חותם צר, קאי על מי שאינו מגלה מגינים שהם התפילות בשעת שכרות, כי על הרוב מי ששתה ונשתכר אף על פי שיודע בעצמו שהוא שתוי אינו חושב עצמו לשיכור, ולכך הוא מתפלל, דאמר אין התפלה נחשבת לגאוה אלא למתפלל, והוא שיכור, אבל המרגיש בשכרותו דנחשב אצלו אפוקי מגינים לגאוה בשעה זו, ולכך אינו מפיק מגינים הרי זה ישובח, ואז בעבור זה סגור חותם צר, ומנא ליה דמפיק לישנא דגלויי הוא דכתיב (תהלים יח, טז) 'וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם' רוצה לומר גלי המים, דהגלים נקראים גלים על שם הגילוי שלהם שהם נגבהים משטח המים ונגלים לעיני הכל. וקאמר בגמרא מור שהוא רבי חנינא דפירש אפיק לשון מעביר שהוא רוצה לומר מעביר התפלה בהתחלת זמנה שאינו מתפלל תכף בהתחלת הזמן אלא ממתין עד שיוסר השכרות מאיליה, לית ליה להא דרב ששת דהיה עושה תקנה להסיר השכרות על ידי שינה, ומצוה לשמעיה להקיצו תכף כשיגיע זמן התפלה, אך מור שהוא רבי יוחנן אית ליה להא דרב ששת דסבירא ליה אפילו מעט שנה תספיק להסיר השכרות, לכך היה ישן, ומצוה לשמעיה להקיצו תכף כשחל זמן תפלה, כי בטוח שבודאי יוסר השכרות בזמן מועט של השינה, ורבי חנינא חושש שלא יוסר, ואם יעשה כן לא יועיל.

אִי אָמְרָה לִי אֵם "קְרִיב כּוּתְחָא", לָא תָּנָאִי. בלשון גוזמא דבר, וכונתם בזה כדי ללמד זכות על אותם חכמים ותלמידים שעוזבין נשיהם והולכים לעיר אחרת ללמוד תורה, ואין לומדים תורה במדרש שבעירם, והיינו כדי שלא יתבלבל דעתם בעסק הבית.

כָּל שֶׁאֵין יַיִן נִשְׁפָּךְ בְּבֵיתוֹ כַּמַּיִם, אֵינוֹ בִּכְלָל בְּרָכָה. נראה לי בס"ד הכונה כי המים יורדין ואין עולין, אך היין יורד לבטן וחוזר ועולה אחר כך למוח ומבלבל דעתו של אדם, וכל זה אם ישתה הרבה, אבל אם ישתה כוס אחד אז הוא דומה למים שיורד ואינו חוזר ועולה, וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל (משלי כג, לא) 'כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים' והנה הגוף נקרא בית, וכל יין שאינו נשפך בתוך כמים שיורד ואינו עולה, והיינו שישתה מעט שאז דומה למים אין בו סימן ברכה.

בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר: בְּכוֹסוֹ, בְּכִיסוֹ, בְּכַעֲסוֹ. קשא מניינא למה ליה? ונראה לי בס"ד מעשה באשה אחת שכלנית חכמנית וחריפה והיתה גדולה בשנים ולא רצתה להנשא אלא לאדם הראוי והגון הן מצד החכמה הן מצד כשרון המעשים ומידות טובות, והגידו לה על אדם אחד שהוא ראוי והגון מכל הצדדים, וסמכה על עדות כמה אנשים שהעידו עליו ושבחו אותו, ותנשא לו, ובליל שני לחופתה בקשה ממנו שישתו הוא והיא יין וישמחו ביחד, כי רצתה לבדקו בְּכוֹס , והיא עשתה עצמה שותה ואינו כן ותשקהו יין הרבה, ובכוסו דבר דברים של כיעור ונבלה וניכר שאינו אדם טוב ותצטער מאד! אך אמרה עדיין לא אסמוך על הכוס בלבד, מאחר שכבר נשאתיו ואבדקהו בסימן השני של כִּיסוֹ , ובליל שלישי אמרה לו רצוני לשחק בקוביא אני ואתה ביחד, וקבל, ובתוך השחוק ההוא ידעה שהוא גזלן ואינו נאמן, כי כמה פעמים עשה ערמה בשחוק כדי לאכול ממנה שלא כדת, ואף על פי שהיא אשתו וכלתו בתוך חופתה, ותצטער מאד! אך אמרה זה נבדק בכוסו ונמצא אינו טוב בדברים של ערוה, כי דבר דברים של כיעור ונבלה, ונבדק בכיסו ונמצא גזלן וגנב וערמן וחמסן, אבדקנו עוד בסימן השלישי, כי בתלתא הוי חזקה מעליא, ובליל רביעי עשתה לו הכעסות הרבה לנסותו בְּכַעֲסוֹ , וגם בזה ניכר שהוא רע, שקלל והוציא מפיו שבועות שוא וגם דברים של כפרנות, ותאמר בתלתא הוי חזקה, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת, ואז ביום רביעי תכף מרדה בו ותרצהו על ידי אנשים, ונתנה לו מעות גם כן ויתן לה גט. ולכן עשה לשלשה אלה מנין לומר אם כבר עשית קשר עם אדם קודם שבדקת אותו, אל תחליט אותו לאדם רע על ידי בדיקה של סימן אחד, אלא צריך לבדקו בשלשה דברים אלו, ואז תסמוך עליהם לעשות תקנה להתיר הקשר ולהפרד ממנו, כאשר עשתה אותה האשה, כי בתלתא הוי חזקה להרוס הבטן. והנה שלשה דברים אלו כוס כיס כעס שלשתם ראשם וסופם כס שהוא לשון כסוי, ככתוב (תהלים פא, ד) 'בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ', רמז שבהם יתגלה דבר המכוסה, ונקיט להו בסדר זה שכל דבר המצוי יותר נקטיה באחרונה, ולכן נקיט כוֹסוֹ בראשנה שהוא דבר שאינו מצוי בכל אדם, שיש הרבה בני אדם שאין שותים יין ושכר, ויש ששותים דבר מועט בשביל אכילה שאין בו שיעור לשכרות, ואחריו נקיט כִיסוֹ שהוא ענין משא ומתן שישנו אצל רוב בני אדם, אך אינו אלא בימי החול וביום דוקא, ובאחרונה נקיט כַעֲסוֹ דזה שייך בכל אדם וגם בכל הימים שבת וחול וגם בימים ובלילות.