בניהו על חגיגה ד.

דְּאָזִיל שְׁמוּאֵל וְאַיְתִּי לְמֹשֶׁה בַּהֲדֵיהּ. אָמַר דִּילְמָא חַס־וְשָׁלוֹם לְדִינָא קָא מִתְבָּעִינָא. נראה לי בס"ד הענין כך כי חלקים מנפש של שמואל הנביא ע"ה החונים תמיד על הקבר עד תחיית המתים אזלו להר העברים למקום קבורת משה רבינו ע"ה והביאו חלק מחלקי נפשו של משה רבינו ע"ה השוכנת שם על קברו שרצה שיתחבר עם חלק ממשה רבינו ע"ה כדי שאם יהיה נידון עתה בדין זה של ענין מחיית עמלק אשר מוכן לידון בו שאול המלך ע"ה באותו היום שאז משה רבינו ע"ה שכתב ענין זה של מחיית עמלק הנוגע לשמואל בפסוק אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל (במדבר כד, כג) שרמוז כאן מה שמוטל על שמואל לעשות בענין זה של מחיית עמלק ואגג כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל כאשר כתבתי בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע דעתה משה רבינו ע"ה יעיד עליו שקיים מה שמוטל עליו לעשות בדבר זה וכבר יצא ידי חובתו בצווי זה שצוה את שאול המלך ע"ה לעשות שלא היה צריך שילך הוא גם כן עמו למלחמה וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל. וזהו שאמר דְּלֵיכָּא מִלְּתָא המוטלת עלי בענין זה של מחיית עמלק ואגג דִּכְתִיבָה בְּאוֹרַיְתָא בפסוק 'אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל' שֶׁלָא קִיַּמְתֵּיהּ אלא כבר קיימתי מה שמוטל עלי בענין זה שמוכן שאול להיות נידון בעבורו ביום זה. ולפי דברינו ופרושינו בס"ד מובן כי שמואל הנביא ע"ה לאו על דין וחשבון של מעשיו קאמר ' דִּילְמָא מִתְבָּעִינָא לְדִינָא ' אלא קאי על דין זה של מחיית עמלק ואגג דנידון עליו שאול בו ביום כי בעת שהעלה אותו שאול בו ביום על ידי בעלת אוב ידע שבו ביום יהיה נידון שאול על הדבר הזה לקבל ענשו ולכן חשש על עצמו שמא גם הוא יהיה נידון בענין זה של מלחמת עמלק מטעם שכתבתי בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע מדברי רבינו האר"י ז"ל שביאר בסוד הכתוב 'אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל' מה שצריך להיות על ידי שמואל המלך ע"ה לעשותו בדבר זה. או יובן בס"ד הכונה באומרו דְּלֵיכָּא מִלְּתָא דְּכָתַבְתָּ בְּאוֹרַיְתָא שֶׁלָא קִיַּמְתֵּיהּ היינו רוצה לומר אל תקפיד עלי על אשר הטרחתיך לקום ממקומך להתחבר עמי היום הזה כי אתה נחשב אבי ואני בנך מאחר שקיימתי כל מה שכתבת בתורה והתלמיד נחשב בן לרבו וראוי לאב להטפל בצרכי בנו.