בניהו על ברכות סד.

כָּל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ, וְכָל הַנִּדְחֶה מִפְּנֵי הַשָּׁעָה הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ. נראה לי, דאין דברים אלו אמורים בענין השררה דוקא, כדנקיט בענין אבשלום ובענין רב יוסף, אלא הן הן גם בענין פרנסה ומשא ומתן. מעשה בשני אחים שירשו עושר הרבה מאביהן וחלקו, והיה כל אחד נושא ונותן בעסק לעצמו בממון שירשו מאביהן, והיו מצליחים ואוכלים ושותים כל אחד בביתו כמנהג העשירים הגדולים. ואחר איזה שנים נהפך המזל שלהם בזמן אחד, שהיו עוסקים ומפסידים, אף על פי שכל אחד עוסק לעצמו במין עסק בפני עצמו. והנה אחד מהם כשראה שהפסיד ממון הרבה בחמש ושש עסקים שעשה בזה אחרי זה, חשב להתעסק בממון שיקח בהקפה וירבה במיני סחורות, שאם קרן שלו היה עשרה אלפים זהובים שנשארו בידו אחרי הפסדותיו, עתה עושה עסק בחמשים אלף זהובים, שלוקח סחורות בהקפה ושולח לכאן ולכאן, כי חשב אם יפסיד זה המסחר ירויח במסחר האחר. ועלה חרס בידו, כי כל העסקים ומסחרים שעשה הפסידו, ולא נזדמן לו אפילו עסק אחד שיעלה לו ריוח ממנו, וכיון שהיה הקרן הרבה לכן אבד גם עשרה אלפים זהובים שהיה לו, ונשאר בעל חוב יותר מעשרה אלפים זהובים. אך אחיו כשראה שנשתנה המזל לרעה והפסיד בשש ושבע עסקים שעשה, משך ידו מן המסחר, ומה שהיה בידו עשאם זהובים בעין, ועוד הוסיף עליהם שמכר מטלטליו וכליו וחפצי אשתו ותכשיטין, והכל טמנם בקרקע. והוא הלך אצל סוחר אחר, והשכיר עצמו לו לעסוק בשירות בחנותו, וליקח פרס כדי אכילתו הוא ובני ביתו בצמצום, ונשאר בשירות זו חמש ושש שנים. והנה יום אחד בשירות שלו שעשה בעסק אדונו הגיע על ידו ריוח חשוב לאדונו, ועל ידי כך נתן לו אדונו מתנה מאה זהובים. ויום שני היה הולך ברחוב העיר לצאת לשוק, ומצא מציאה חמשים זהובים. ואחר שבוע אחד נזדמן שקנה בגד ישן עב כמו לבדים בחמשים פרוטות, והביאו לביתו ויתיר תפירותיו וימצא בתוכו צרור מרגליות שוים אלף זהובים. וכיון שנעשה לו הצלחות אלו ג' פעמים בזה אחרי זה הבין כי נשתנה המזל שלו לטובה, והלך והוציא הממון שלו שהיה טמון בקרקע, ועשה בו סחורה ומשא ומתן, ובכל אשר יפנה יצליח. וחזר וקנה כלים יקרים לביתו, ותכשיטין חשובין לאשתו וביתו בהרווחה כעשירים הגדולים. נמצא אחיו שדחק השעה להרבות בסחורה בהקפה, אחר שראה שינוי המזל, השעה דוחקתו שלא נשאר לו כלום ונעשה בעל חוב, אך זה שנדחה מפני השעה שנעשה בטל וטמן ממונו בקרקע והוא היה משרת, השעה עמדה לו שחזר המזל ונעשה טוב.

כָּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶׁתַּלְמִיד חָכָם שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. נ"ל בס"ד נקיט זיו, לרמוז כי החכם בעל תורה יש לו אור תורה שבכתב שהיא שבעה ספרים, ואור תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים הרי זִּ " ו , ויש לו אור חלק הסוד שבשניהם, שהוא סוד אות י ו"ד דשמא קדישא, הרי אותיות זִּיו , לכן אמר: כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ אַל יֹאמַר לוֹ לֵךְ בְּשָׁלוֹם אֶלָּא לֵךְ לְשָׁלוֹם. פירוש: אם יאמר לֵךְ בְּשָׁלוֹם , משמע שהשלום יהיה לו רק בדרך הלוכו דוקא, אבל במקום שרוצה להכנס ולבא לא ימצא שם שלום. אבל אומר לֵךְ לְשָׁלוֹם משמע שהמקום שהוא בא בתוכו ימצא שלום, ואם כן כל שכן שיהיה לו שלום בדרך הילוכו שאם לא כן איך יגיע למקום חפצו וימצא שם השלום?! וכל זה באדם חי שהשלום שלו הוא הצלה מן אויבים המזיקין אותו ומן שאר מקרים רעים, אבל מת אין לו אויבים להזיקו ואינו שולט בו נזק אויב, לכך השלום של המת הוא ר"ל תשלומין שישתלם חסרונו, או על ידי גיהנם, או על ידי גלגול, ועל כן ישתנה בזה, שאם יאמר לו לֵךְ לְשָׁלוֹם , הוא ר"ל לך לשלום, נמצא אומר לך למקום שעושין לך תשלומין, ואם יאמר בְּשָׁלוֹם משמע שהתשלומים יהיו בדרך הילוכו.

הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְנִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. נראה לי בס"ד שם אלקים ה"ס [הוא סוד] השכינה, וידוע כל דבר חשוב ועיקר נקרא פנים, על כן אותיות אֵל דשם אלקים הם פָּנִים של השם דהם חסד, דכתיב: חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם (תהלים נב, ג) . ולכן זה שיוצא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְנִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שבה יהיה המשכת אורות המוחין דגדלות, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה אותיות הפנים של השכינה, שהוא אותיות אֵל משם אלקים חיים.