בניהו על ביצה מ.

תָּנוּ רַבָּנָן: אֵלּוּ הֵן מִדְבָּרִיּוֹת, וְאֵלּוּ הֵן בֵּיתִיּוֹת. קשא למה האריך כל כך והוה ליה למימר תָּנוּ רַבָּנָן: מִדְבָּרִיּוֹת, כָּל שֶׁיּוֹצְאוֹת וכו' בֵּיתִיּוֹת, כָּל שֶׁיּוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת וכו'. ונראה לי בס"ד דלא תימא אי איכא באותו מנהג זה שיש להם שֶׁיּוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת חוּץ לַתְּחוּם וּבָאוֹת וְלָנוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, אז אותם שֶׁיּוֹצְאוֹת בְּפֶסַח וְרוֹעוֹת בָּאֲפָר, וְנִכְנָסוֹת בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה חשובין מדבריות, אבל אי לית להו בהמות שֶׁיּוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת חוּץ לַתְּחוּם וּבָאוֹת וְלָנוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, אז אותם שֶׁיּוֹצְאוֹת בְּפֶסַח וְרוֹעוֹת בָּאֲפָר, וְנִכְנָסוֹת לָעִיר בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה נמי חשיבי בייתות כיון דנכנסות ברביעה ראשונה! ועוד היינו אומרים דוקא אם באותו מקום אין להם בהמות שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסים לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אז אלו שנכנסים לעיר ברביעה שניה חשובים מדבריות, אבל אם יש להם בהמות שאין נכנסים לעיר לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אז אלו שֶׁיּוֹצְאוֹת בְּפֶסַח וְרוֹעוֹת בָּאֲפָר וְנִכְנָסוֹת בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה נחשבים בייתות! ולכן נקיט תחלה לשון שלילה בסתם 'אֵלּוּ הֵן מִדְבָּרִיּוֹת, וְאֵלּוּ הֵן בֵּיתִיּוֹת' כלומר בכל אופן שיהיה נחשבים אלו מדבריות, ובכל אופן שיהיה נחשבים אלו בייתות. ונראה לפרש דרך רמז בברייתא כי אנשי ישראל נחלקים לשני כיתות כת אחת הם תלמידי חכמים, ואלו נקראים מִדְבָּרִיּוֹת כי עסקם ומלאכתם בדיבור, וכמו שנאמר בזוהר הקדוש (בהקדמת בראשית דף יו"ד) על פסוק (שיר השירים ג, ו) 'מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר' דדריש לה לשון דבור, כמה דאת אמר (שיר השירים ד, ג) 'וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה' בההוא דבור בשפוון איהי עולה וכו' עיין שם. וכת השניה הם בעלי בתים שהם העשירים העוסקים לצורך פרנסת בתיהם, ואלו נקראים בֵּיתִיּוֹת. ואמר מִדְבָּרִיּוֹת אלו החכמים כָּל שֶׁיּוֹצְאוֹת בְּפֶסַח כלומר בפה סח דכתיב בבעלי תורה (משלי ד, כב) 'כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם' למוציאם בפה, וְרוֹעוֹת בָּאֲפָר פרנסתם דלה ורזה מאד כמו שאמר התנא (משנה אבות ו, ד) כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, וכן מצינו מפורש על כמה תנאים שהיה מאכלם פחות שבמאכלים ואין נהנים מהנאות עולם הזה, ורבי חנינא בן דוסא מאכלו קב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כד:) , וחזקיה המלך ע"ה היתה סעודתו ירק (סנהדרין צד:) , וכן בכלהו רבנן, וזהו בָּאֲפָר סעודה פחותה, או 'באפר' בהפוך אתוון 'בפאר' שיונקים מן התפארת בסוד (דברים ד, ד) 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם', וְנִכְנָסוֹת בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה כי ידוע ד' חלקים יש לתורה שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] וכך סדרם לפי מעלתם הסוד רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה, הדרש רְבִיעָה שְׁנִיָּה והוא בנגלה, והרמז רְבִיעָה שְׁלִישִׁית, והפשט רְבִיעָה רְבִיעִית, ושלש אלה הם בחלק הנגלה והם מלבד שעוסקים בחלק הנגלה בשלשה הנזכר אלא גם נכנסים ברביעה ראשונה הוא חלק הסוד הנסתר. וְאֵלּוּ הֵן בֵּיתִיּוֹת אלו העשירים בעלי בתים כָּל שֶׁיּוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת חוּץ לַתְּחוּם שעסקם בעולם הזה שהוא חוץ לתחום עסק התורה שנתנה לנו מן הבינה שהיא נקראת תחום חותם חומת כידוע, אך על ידי עסקם באמונה וגם מחזיקים ביד תלמידי חכמים בָּאוֹת וְלָנוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם שיש להם חלק בעסק התורה, כמו שנאמר רז"ל (ויקרא רבה כה, ב) עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצות עם בעלי תורה, שנאמר (קהלת ז, יב) 'כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף', שגם הם חלקם בחיים. בְּשֵׁם ה' נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ