בן יהוידע על יומא עב:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה זֵרִים הֵם: שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁל שֻׁלְחָן, וְשֶׁל אָרוֹן. נראה לי בס"ד הם כנגד אור החסד שיתחלק לשלשה חלקים שהם שני שלישים למלכות אשר לפעמים מתעלמין ועליהם הבטיח הקב"ה לכנסת ישראל (ישעיה נד, יב) 'וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ' דכל שליש הוא מספר כ"ד ושליש העליון הוא קיים תמיד בבחינת התפארת, ולכן אלו השלשה זרים אחד מהם שהוא של תורה קיים תמיד והשנים מתעלמין בזמן הגלות. והנה שני כתרים של כהונה ומלכות תרווייהו צריכי לכתר תורה כי כהן גדול צריך להיות חכם גדול וכן המלך צריך שיהיה גדול בחכמה שיוכל לשפוט בצדק וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה לפני הקב"ה בתפלתו (מלכים א' ג, ט) 'וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה', ובזה יובן ' טוֹבִים הַשְּׁנַיִם ' (קהלת ד, ט) הם כתר כהונה וכתר מלכות כשהם מן האחד רוצה לומר שלמים ' מִן הָאֶחָד ' שהוא כתר תורה שיצטרף עמהם. ובזה יובן 'וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם' (בראשית מ, י) בַגֶּפֶן אלו ישראל שְׁלֹשָׁה כתרים, וְהִיא כְפֹרַחַת רמז לכתר כהונה שנתברר ביד אהרן הכהן ע"ה על ידי פרח מטהו אשר פרח, עָלְתָה נִצָּהּ כתר מלכות בית דוד דכתיב ביה (ישעיה יא, א) 'וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה' הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים כתר תורה שהענבים יש בהם אכילה ושתיה יין וכן התורה נמשלה לאכילה ולשתיה דכתיב (משלי ט, ה) 'לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי' וראשי תיבות שלשה אלה 'תשם' תּ וֹרָה שֻׁ לְחָן מִ זְבֵּחַ. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (תהלים מו, ט) 'אֲשֶׁר שָׂם שַׁמֹּת בָּאָרֶץ' וסופי תיבות שלש אלה חנ"ה רמז הנשים הנזהרים ב ח לה נ דה ה דלקה ראשי תיבות חנ"ה יזכו להוליד בנים ראויים לשלש כתרים אלו שסופי תיבות שלהם חַנָּה.

רַבִּי יוֹחָנָן רָמִי: כְּתִיב: 'זָר' וְקַרִינָן 'זֵר'? זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ 'זֵר', לֹא זָכָה, זָרָה הֵימֶּנָּה. נמצא הפרש בין זיר לזרה הוא חמשה, ובזה יובן בס"ד (תהלים סח, ד) 'וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה ' אותיות בַּחֲמִשָּׁה כי אצלם היא זיר ולא זרה. ובזה יובן (ישעיה כד, טז) 'מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק' רוצה לומר חשיבות לצדיק 'וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי', רָזִי אותיות זיר כלומר זיר ולא זרה, וכפל הדברים כנגד תורה שבכתב ושבעל פה ולכן ביקש דוד המלך ע"ה (תהלים פו, יז) 'עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה' שיהיה אות יו"ד דהיינו זיר ולא זרה באות ה"א.

כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אֵינוֹ תַלְמִיד חָכָם. נראה לי בס"ד שנקרא תלמיד חכם על שם תורה לשמה שהיא חמדת מלך מלכי המלכים הקב"ה, לכן אותיות 'תלמיד חכם' המה אותיות 'חמדת מלך', ולכן מי 'שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ' שאינו לומד תורה לשמה שהיא חמדת מלך אז אין ראוי שיקרא בשם 'תַלְמִיד חָכָם'. וְאַבַּיֵי אָמַר אַף נִקְרָא ' תּוֹעֵבָה ' נראה לי בס"ד דאמרו בגמרא (נדרים נא.) דרש בר קפרא מאי 'תועבה'? 'תועה אתה בה' ולכן אם אינו לומד לשמה מוכרח שיכשל בלימודו לכך נקרא תועבה שהוא תועה אתה בה שלא תשיג האמת. ונראה לי בס"ד לכן התורה נקראת מַיִם כי אותיות 'מַיִם' במילואם כזה מ"ם יו"ד מ"ם תוכם שהוא מילואם הוא כברם דהחשבון שוה. ונראה לי בס"ד עוד לכך התלמיד חכם נקרא בשם המון כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא דמכות (מכות י.) 'אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה' (קהלת ה, ט) שדרשו מי שאוהב התלמיד חכם שנקרא המון וכו' והטעם כי אותיות הָמוֹן תוכם שהוא מלואם הוא כברם וזו היא מידה הראויה לתלמיד חכם והוא"ו שבתוך הנו"ן אינו יוצא במבטא והחולם ישמש במקומו. ובזה פרשתי בס"ד (שיר השירים ח, יא) ' כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה ' מלך שהשלום שלו ' בְּבַעַל הָמוֹן ' הוא תלמיד חכם שיש בו מקרא משנה תלמוד אגדות וקבלה שכולם מוצאים פירות.

חֲבָל עַל מַאן דְּלֵית לֵיהּ דַּרְתָּא. נראה לי בס"ד הטעם דנקיט לשון חֲבָל דכתיב (דברים לב, ט) 'כִּי חֵלֶק הֳ' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ' ופרשנו בס"ד חֲבָל על התורה שבעל פה שיש בה ח' דרגין ותורה שבכתב שראשה ב' וסופה למ"ד הרי אותיות 'חֶבֶל' רומזים לתורה, וראוי לה שם זה של חבל שהיא כמו חבל שמשלשלין בו דבר מאכל ומשקה וחפצים כן בתורה ישתלשל השפע מלמעלה וכמו החבל שאוגדין וקושרין בו הנפרדים כן בתורה יהיה קישור העולמות והספירות והנפש ואם אין לאדם יראת שמים יתהפך לו חֶבֶל בסגול לְחָבַל בקמץ על אשר קימץ ולא סיגל תורה ביראת שמים, ולכן יאמר עליו לשון חבל. ולפי דברי רבי ינאי התורה נקראת שער ליראה ולכן התחילה התורה (בראשית א, א) ' בְּ רֵאשִׁית בָּ רָא אֱ לֹקִים' שהוא ראשי תיבות בָּבָא שהוא תרגום של 'שַׁעַר' ואם חסר יראה נקרא כסיל וכמו שאמר רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן (יומא עב:) על פסוק (משלי יז, טז) לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל וכו' והיינו כי נשמת האדם קרויה ' נֵר אֱלֹקִים ' [336] דכתיב 'נֵר הֳ' נִשְׁמַת אָדָם' (משלי כ, כז) ואם אין יראה יסתלק מספר יִרְאֶה [216] שהוא רי"ו מן מספר נר אלקים וישאר אצל האדם מספר ק"ך שהוא גימטריא כְּסִיל [120] .

לָא תֵּירְתּוּ תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם. נראה לי בס"ד גֵּיהִנֹּם [108] גימטריא ק"ח וב' פעמים ק"ח עולה יִרְאֶה [216] לרמוז אם חסר יִרְאֶה יקח תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם שהוא מספר יִרְאֶה. או יובן בס"ד יש גיהנם של שלג לאותם המבטלים מצות עשה שזה יהיה מכח קרירות לבם שמקרר אותו היצר הרע ויש גיהנם של אש לאותם העוברים על לא תעשה שזה יהיה מכח חמום שמחמם היצר הרע את לבם לעשות העבירה ולכן אמר להם תקיימו העשין והלאוין שאתם לומדים אותם כדי שלא תֵּירְתּוּ תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם של עשין ולאוין.

זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים. לֹא זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה. נראה לי בס"ד התורה נקראת 'טוֹב' ויש בה ד' חלקים 'פשט רמז דרש סוד' שהם ד' פעמים טוֹב עולה מספר חַיִּים [טוֹב 17 ×4 =חַיִּים 68] לכך זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים ואם לֹא זָכָה שהוא לומד תורה ומרשיע בלשונו כדואג ואחיתופל נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מִיתָה כי נמצא מערב עם התורה שהיא חַיִּים [68] חלק סטרא דמסאבא [378] שעולה שע"ח נמצא אצלו מספר מָוֶת [446] כי ס"ח ושע"ח גימטריא מָוֶת. ומה שאמר ' זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים, לֹא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה ' נראה לי בס"ד התורה נקראת זיו, לכן מאירה פני לומדיה דכתיב (קהלת ח, א) 'חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו' וכן אמרו רבותינו ז"ל (משנה סוטה ט, טו) משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה, ותואר 'אדם' [45] שניתן לבעלי תורה שהוא מספר 'מה' [45] עם מספר 'זיו' [23] שהיא התורה עולים מספר 'חיים' [68] לזה אמר זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים שיצטרף זיו עם אדם ויהיה מספר חַיִּים. ואם לֹא זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְמִיתָה שהאדם על ידי התורה נקרא קודש דכתיב (ירמיה ב, ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַהֳ' על ידי רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה היא התורה. והנה 'קוֹדֶשׁ' [410] הוא מספר ת"י ואדם מספר 'מה' והשתא יהיה צירוף מה של אדם עם ת"י של קודש ויהיה צירוף 'מִיתָה' [455] שהיא אותיות ת"י מ"ה מאחר שלא למד התורה לשמה שהוא לימוד של קוֹדֶשׁ יתהפך לו הצירוף לרוע. ובאופן אחר נראה לי בס"ד זָכָה צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים שאם תחלק אות כ"ף של חָ כָ ם לשנים יהיה שני יוד"ן ואז אותיות חָכָם המה אותיות 'חַיִּים' וזהו 'צוֹרַפְתּוֹ לְחַיִּים'. ואם לֹא זָכָה יוסר מספר עשר מן אות מם ד'חָכָ ם ' ותוסיף עשר אלו על מספר כ' של חָ כָ ם ויהיה מספר למ"ד נמצא אותיות חָכָם נעשו אותיות חָלָל שהוא תואר המות בר מינן כמו שנאמר (דברים כא, א) 'כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה' וכיוצא בזה.

נֶאֱמָנָה הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ. נראה לי בס"ד ידוע דהעניו זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולכן נקבע הלכה כבית הלל שהיו ענוים נמצא מן התורה שלומד האדם ניכר אם הוא עניו או לאו דאם מכוין אליבא דהלכתא הרי היא מעידה עליו במידת הענוה. או יובן בס"ד על דרך מה שאמרו בברייתא דאבות (משנה אבות ו, א) 'רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה' וכתב רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל האנשים המראין קומה שאומרים שלומדים תורה לשמה הנה החכם הגדול התנא רבי מאיר בעל הנס עליו השלום מעיד עליהם שלא כך הוא! דאם כן איה כל הבטחות אלו שפירש התנא רבי מאיר ללומד לשמה?! וזהו נֶאֱמָנָה להעיד על לוֹמְדֶיהָ אם לומדים לשמה או לאו.

זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה, מַאי הִיא? נוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ, לוֹמֵד תּוֹרָה. נראה לי בס"ד לכך באו אותיות אָדָם בסדר זה תחילה אות א' שהוא ראשי תיבות אִ שָּׁה ואחר כך דל"ת שהוא התורה שנקראת שער [ דֶּ לֶת] ליראה וכמו שאמר רבי ינאי ואחר כך מ"ם סתומה שסתומה מכל צדדין ורומזת לטהרה שהיא טהרת המחשבה במוח הסתום מכל צדדיו.