בן יהוידע על יומא נד.

אַתָּה מַאי אַתָּה אוֹמֵר. פירוש אתה האיש הידוע שחלק לך הקב"ה בבינה בהשגת התורה ורוח ה' דבר בך בכמה דברים בסודות התורה מה אתה אומר בדבר זה שאמר רבי אליעזר.

' בְּהֵמָה ' בְּגִימַטְרִיָּא , הָכִי הֲווּ. הנה לפי זה כך הוא משמעות הכתוב שאפילו קול צפצוף עופות לא נשמע שם וזהו (ירמיה ט, ט) 'וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה' ואפילו 'מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם' גם כן לא נשמע קול. ואמר עוד מלתא אחריתי 'וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ' פירוש עד שנים כמספר בְּהֵמָה [52] נָדְדוּ הָלָכוּ ואחר כך חזרו.

שֶׁבַע שָׁנִים נִתְקַיְּמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל : " גָּפְרִית וָמֶלַח ". מה שהיתה הגזרה שבע שנים כי ארץ ישראל נקראת בַּת שֶׁבַע שהיתה של שבעה עממין ונתנה הקב"ה לישראל בחסדו הגדול ולכן מאחר שחטאו במתנה זו שלקחה הקב"ה מן שבעה עממין ונתנה להם לכך לקתה שֶׁבַע שָׁנִים בְּגָּפְרִית וָמֶלַח. ומה שהיתה הגזרה גָּפְרִית וָמֶלַח נראה לי בס"ד כי עיקר עונם היה על ביטול תורה דכתיב (ירמיה ט, יא) עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי, וידוע כי עסק התורה יש בו תרתי תלמוד ומעשה יען כי 'הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה' (מנחות קי.) וכן בכולהו מצות, נמצא עסק התורה שהוא בפה נשלם בו תרי"ג מצות של המעשה גם כן וכנגד הלימוד שנקרא בשם לֶחֶם דכתיב (משלי ט, ה) 'לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי' נהפך אותיות ' לֶחֶם ' לְ' מֶלַח ' וכנגד חסרון תרי"ג מצות שהיו נשלמים על ידי הפה בעסק התורה נתקיים גזרת ' גָּפְרִית ' שהוא אותיות תרי " ג פ ' כלומר תרי"ג מצות הנשלמים על ידי פה.

אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ : מִתְעַסֵּק בְּקַרְדֻּמּוֹ הָיָה. פירוש מִתְעַסֵּק בדרך טיול שלא לצורך העבודה ולכך נענש שנעשה לו סיבה שימות על ידה דהיינו סיבבו מן השמים שירגיש ויראה בשנוי הרצפה וילך ויגיד שעל ידי כך יצאה נשמתו. ונראה שהוא הגיד ראיתי שנוי באבן אחת מן הרצפה והיה רוצה להגיד באיזה צד ובאיזו שורה ראה שנוי זה ולא הספיק לומר ויצאה נשמתו ולכן כשראו כך הבינו כי שם הארון גנוז ולכך יצאה נשמתו קודם שיודיע ויסיים מקום השנוי דלא ניחא קמי שמייא לגלות מקום גניזתו, ועל כן גם המה לא הלכו ללשכה לבדוק ברצפה ולהתבונן באיזה מקום יש שנוי כיון דחזו דלא ניחא קמי שמייא לידע דבר זה. ומה שאמר תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁנֵי כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי־מוּמִין אפשר דלא פליגי על הברייתא אלא הא והא הוה. ומה שאמר וְנִשְׁמְטָה קַרְדֻּמּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנָפְלָה שָׁם, וְנִצְּתָה אֵשׁ וַאֲכָלַתּוֹ נראה שזה נענש על אשר לא תיקן קרדומו כראוי וגרם שישמט הברזל ויזרק על אבן הרצפה אשר הארון שהוא עץ חיים גנוז תחתיה ואז מן הכאת הברזל באבן יצאה אש בדרך נס ואכלתו. ונראה לי בס"ד דנצטרפו אותיות 'קר' ד קר דום שהם מספר ש' עם אות א' של א בן ונעשה צירוף אֵשׁ ונשאר אותיות 'בדומן' שזה נשרף ונעשה כדומן.

וְנִרְאִין כִּשְׁנֵי דַּדֵּי אִשָּׁה. נראה לי בס"ד הטעם שבדי הארון בולטין ונראין כמו דדים, כי בארון היו הלוחות ששם התורה וידוע כי עיקר לימוד התורה הוא בחלק שבעל פה שיש בו שמונה דרגין שהם כשר ופסול טהור וטמא אסור ומותר חייב וזכאי דהם ארבע וארבע ולכן כתיב בתורה (משלי ה, יט) 'דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת' כי 'דד' רומז לשמונה דרגין שיש בתורה שבעל פה, ולכן היו בדי ארון בולטין ונראין כמו דדים והיו כשני דדים כי כמו שיש ח' דרגין בחלק הנגלה כן יש ח' דרגין בחלק הנסתר ואם כן הם שני דד. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שהיו כעין דדי אשה לרמוז לישראל שיעסקו בתורה בכל עת כמו התינוק שיונק מדדי אמו בכל עת, ולכן כתיב 'דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת'. גם עוד לרמוז כמו הדד שבו החלב שהיה דם ונהפך לחלב כן התורה מהפכת הדין לרחמים ומהפכת העונות לזכיות דכתיב (ישעיה א, יח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ.

רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר המפרשים ז"ל בפסוק (שמואל ב' א, כו) 'נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים' כי מנהג אהבת רעים אם ראובן אוהב את שמעון הנה צריך שיאהב כל אדם שאוהב אותו שמעון וישנא כל אדם שישנא אותו שמעון, אבל אהבת האדם עם אשתו היא להפך שאם ראובן יש לו שתי נשים בלהה וזלפה שהם צרות זו לזו ומסתמא שונאים זה את זה והוא אוהב את בלהה ואוהב את זלפה אף על פי שבלהה שונאה את זלפה וזלפה שונאה את בלהה. וכן ענין אהבתו יתברך בישראל שישראל יש להם דין אשה וימצא בישראל שני צדיקים שאחד שונא את חבירו כענין שאול המלך ע"ה עם דוד המלך ע"ה שהיה שאול שונא את דוד, והקב"ה אוהב את שניהם. ולזה היו הכרובים זכר ונקבה מחבקים זה את זה להורות שאהבת הקב"ה לישראל כאהבת איש לנשיו, ועל כן אומרים להם רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה, ונפקא מינה שאפילו אם ימצא בכם שנים שונאין זה את זה הנה הקב"ה אוהב את שניהם כשהם צדיקים. ומה שאמרו רְאוּ חִבַּתְכֶם ואין אומרים 'אַהֲבַתְכֶם' נראה לי בס"ד דידוע כשהחטיא הנחש את חוה והטיל בה זוהמה נעשה כ"ד זיני מסאבותא בעולם כמנין 'וְאֵיבָה' [24] כי על זה אמר לו (בראשית ג, טו) 'וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה' ועל ידי שיהיו ישראל באחדות אחד מבטלים כ"ד זיני דמסאבותא הנזכרים שרמוזים באותיות 'וְאֵיבָה' והיינו על ידי האחדות נוסף מספר אחד על אותיות 'וְאֵ' ויהיה מהם אות ח' ותצרף עם אותיות 'יבָה' ותהיה צירוף חִיבָּה, נמצא וְ' אֵיבָה ' נהפכה לְ' חִיבָּה ' וכל זה יזכו ישראל על ידי האחדות ועל ידי לימוד התורה שרמוז באות אל"ף לשון אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) . ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר רבי עקיבא באבות (משנה אבות ג, יד) 'חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה' זו התורה שעוסקים בה, דאז וְ'אֵיבָה' תתהפך לְ'חִיבָּה' וכן בכרובים שהם לפני הארון שבו התורה וגם בחיבוקם זה בזה אשר מורין על אהבה ואחדות של ישראל שאומרים להם רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם נקטו לשון חיבה כי על ידי עסק התורה ועל ידי האחדות יתבטל כח וְאֵיבָה ויהיה חִיבָּה.