בן יהוידע על יבמות סה:

הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. יש להקשות מה טעם יש בזה והלא פריה ורביה אינם ממצוות עשה שהזמן גרמא כדי שיהיו נשים פטורות? ונראה לי בס"ד משום דאתתא לבי תרי לא חזיא ואם האשה תהיה חייבת בפריה ורביה ונשאת לאיש ולא נבנית ממנו והוא אינו רוצה לגרשה, מה תעשה לקיים מצות פריה ורביה מאחר דאגידה ביה ואינה יכולה להבנות מאחר? וגם לפעמים אפילו אם ירצה לגרשה אינו יושב במקום שיש בו בית דין שיודעין לגרש או שהלך למדינה רחוקה, על כן פטרה השם יתברך מפריה ורביה דאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו! מה שאין כן האיש אם נשא אשה ולא ילדה יכול לישא אשה אחרת שתלד ויקיים בה מצות פריה ורביה דהאיש יכול לישא כמה נשים בבת אחת.

כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה עַל אָדָם שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמָע. נראה לי דמפיק לה מדכתיב (ויקרא יט, יז) 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ' לשון הוכחה וגם הלשון כפול דדרשינן אפילו כמה פעמים ועיין הריטב"א ז"ל ומה שאמר רבי אבא חוֹבָה נראה לי דמפיק לה מדכתיב (משלי ט, ח) 'אַל תּוֹכַח לֵץ' דדי לומר 'הוכח לחכם' וידענא דאין להוכיח ללץ שהוא הפך החכם? ולכך דריש יתור הכתוב ללמדנו דאיכא חובה בהכי.

מֻתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית נ, טז) "אָבִיךָ צִוָּה". נראה לי בס"ד לכך מספר שקר [600] עולה מספר 'דרך שלום' [600] ללמד אם הוא דרך שלום מותר לומר שקר. והרב עיון יעקב הקשה למה לא יליף מן פסוק וְאָחִיו מֵת (בראשית מד, כ) שכתב רש"י מפני היראה הוציאו דבר שקר עיין שם. ותירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דהתם אין זה נקרא שינוי דיש לומר כיון דנמכר למצרים אשר משם אין יציאה לעבד, חשיב כמו מת ואין זה שינוי עד כאן דבריו נר"ו. ועוד נראה לי דכתיב (תהלים לא, יג) נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, ונמצא הנשכח לגמרי גם כן נקרא מת. ועוד דלשון מיתה נקרא גם על אדם חי שירד ממעלתו כדאיתא באדרא על וַיָּמָת דכתיב בפרשת וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים (בראשית לו, לא) .

אָמַר לָהּ: אִיכּוּ יָלַדְתָא לִי חֲדָא כְּרֵסָא אַחֲרִיתִי. יש להבין למה נתאוה לכרס אחד עוד ולא לשתים ושלש וארבע? ונראה לי בס"ד כי שם הוי־ה מאיר לעולם בתמידות במילואו ומלוי מילואו שאז יש בו כ"ח אותיות וזהו סוד כח ה' ולכן בגלות כתיב וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף (איכה א, ו) , ובשירה אמרו יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ (שמות טו, ו) , וכמו שכתבתי במקום אחר. וידוע (סוטה יז.) איש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם, וכאשר יולידו זכר הוא מהארת אות ו־ו שבשם וכאשר יולידו נקבה הוא מהארת אות ה־ה שבשם. והשתא יהודית אשתו של רבי חייא כשילדה יהודה וחזקיה בכרס אחד נמצא ילדה מהשפעת אות ו־ו שבשם במלואו לכך הביאה שני זכרים כנגד אות ו־ו במלואו. וכן כאשר ילדה כרס שני בשתי בנות ילדה מהשפעת אות ה־ה שבשם במילואה ועדיין חסר לו מילוי דמלוי לכך בקש כרס אחריתי שיהיה בה זכר ונקבה ביחד כנגד אותיות ו־ה של מילוי המילוי. ולכן אמר לה אִיכּוּ יָלַדְתָא לִי חֲדָא כְּרֵסָא רמז באותיות איכו על שם הוי־ה שמספרו כ"ו ואותיות שמאירים בפריה ורביה הם ו־ה שמספרם י"א ולזה אמר אִיכּוּ חלק התיבה לשתים וקרי בה 'א־י כ"ו' פירוש א־י אותיות ו־ה שהם של שם כ"ו.