בן יהוידע על יבמות לד:

כָּל מוֹעֲכוֹת שֶׁל בֵּית רַבִּי, 'תָּמָר' שְׁמָן. ראיתי לרבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות דף עח.) וזה לשונו: ולכן אין האשה מתעברת מביאה ראשונה כי הטיפה הראשונה עושה אותה כלי ואחר היות שם כלי אז שאר הטיפות של אחר כך מצטיירות שם ומתעברות. בזמן הראשונים היו מוציאין הבתולים באצבע והיו ממעכין ביד והטעם היה כדי שגם הביאה הראשונה לא תהיה לבטלה והיו מתקנין הכלי שבה באצבע כדי שתתעבר גם מביאה ראשונה עד כאן לשונו. ואפשר לומר לפי זה מה שאמר 'מוֹעֲכוֹת שֶׁל בֵּית רַבִּי' אין הכונה על בית רבינו הקדוש אלא הכונה רוצה לומר של בית אדם גדול כמו רבי יודן ברבי דפירושו אדם גדול שהוא גדול הדור. עוד איתא בעץ חיים (שער הולדת אחד ואחד פרק ה') וזה לשונו: וראה והבן שכבר ביארנו שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל ביבמות דף ל"ד שכל מועכות של בית רבי תמר שמן על שם שמעכו באצבע ולא הוצרכו אלא ביאה ראשונה והענין הוא כי הלא להיות כי הכתר הוא זכר וכו' ומכח זה נמשך אל יעקב ולכל מועכות של בית רבי עד כאן לשונו עיין שם. והנה יש להקשות מאחר שגם לאה מוכרח לומר שמיעכה באצבע, למה נקראו מועכות של בית רבי על שם תמר ולא נקראו על שם לאה דהיתה קודם תמר? גם אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני פרשת וירא רמז פו) על בנות לוט נתעברו מביאה ראשונה וכן אמרו על הגר ומוכרח לומר דמעכו באצבע וכולהו קדמי לתמר. ונראה לי בס"ד דאיתא בספר פחד יצחק חידוש נפלא דאם נולדה נערה ביום ששי בשבת לא יהיה לה בתולים, כן היה הטבע בזמן הקדמונים ולכן היו עושים קבלת עדות על לידתה ביום שנולדה כדי שלא יהיה לבעלה טענת בתולים עיין שם. ולפי זה כיון דהטבע בזמן הקדמונים היה כך אפשר דלאה וכן הגר וכן בנות לוט נולדו ביום ששי דלא היה להם בתולים מעיקרא ולכן אשה זו תתעבר מביאה ראשונה דאין כאן צורך לעשותה כלי דהוא עשוי מאיליו ולא התחילה תקנה זו למעך באצבע אלא מתמר ואילך. ועוד נראה לי בס"ד דלעולם גם לאה אמנו עליה השלום מיעכה באצבע אך לא עשתה דבר זה מדעתה ורצונה אלא כך צוה יעקב אבינו עליו השלום לרחל אמנו עליה השלום שתעשה כך כדי שלא תהיה ביאה ראשונה בלי הולדה ורחל מסרה דבר זה ללאה עם כל שאר סימנים שמסר לה. וכן הגר אברהם אבינו עליו השלום צוה לה בכך. ובנות לוט אין הכי נמי מעכו באצבע אך לא רצו חז"ל לקרא למועכות של בית רבי שהיו גדולים על שם בנות לוט וקראום על שם תמר שהיא עשתה דבר זה מדעתה ורצונה דרוח ה' דבר בה שתעשה כן כדי שתתעבר מביאה ראשונה ולכן כיוונה ברוח הקודש ואמרה: לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה (בראשית לח, כה) 'אלה' אותיות 'לאה' כלומר אתה בן לאה ולכך עשיתי עמך מעשה לאה למעך באצבע ולכן נתעברתי.

כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר וְתַכְחִישׁ יָפְיָהּ. כתב הרב עיון יעקב ז"ל שמעתי מקשים למה לא בעל ער ביאה ראשונה כיון שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה? ודוחק לומר שלא ידע מזה הדבר או שהיה חושש אולי מיעכה באצבע וצריך עיון עד כאן לשונו. ונראה לי לפי דברי פחד יצחק הנזכר לעיל דהנולדים בשישי על הרוב לא ימצאו להם בתולים לכך חשב אולי נולדה בשישי ולכך תתעבר מביאה ראשונה כי ידוע מה שאמרו המפרשים הטעם דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה משום שיש לה אותה שעה צער עקירת דם בתולים. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שלא בעל ביאה ראשונה שעדיין בתוליה בתוכה כדי שיהיה לבו בטוח תמיד שאינה מזנה תחתיו כיון דהפתח עודנו סתום. ובאופן אחר נראה לי בס"ד שלא רצה שתדע שיש דרך אחר ומקום אחר לבעול שם אלא תחשוב כך הוא דרך כל הארץ וכל הנשים נבעלות במקום זה. ועוד נראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דסנהדרין (סנהדרין נח:) בן נח הבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה שנאמר וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ (בראשית ב, כד) ולא שלא כדרכה עיין שם. וידוע דבן נח אינו קונה אלא בביאה ולית ליה קדושין בישראל וקודם מתן תורה היה להם דין בני נח. ולכן חשב בדעתו אם יבעלנה בביאה ראשנה כדרכה אז הוא קונה אותה לאשה ונעשית אשתו ואז אם יבא עליה אחר כך שלא כדרכה חייב מיתה ולכן אפילו ביאה ראשנה עשאה שלא כדרכה כדי שלא תהיה קנויה לו ואינה נחשבת אשתו כדי שיתחייב עליה בשביל שלא כדרכה דאין חיוב זה אלא בבועל את אשתו דאם אינה אשתו אין כאן אלא השחתת זרע בלבד כמשחית על עצים ואבנים. ובזה יתורץ בס"ד קושיא אחרת דמקשים העולם איך יהודה שכב עם כלתו וילדה לו בנים? ותירצו דקודם מתן תורה היה היבום נוהג בקרובים והוא היה הקרוב יותר ונמצא שלא נעשה הדבר באיסור וגם היא שהיתה יודעת שהוא חמיה לא עבדה איסורא כנזכר בדברי קדשם. ובזה ניחא דלא היתה נחשבת כלתו כיון דלא קנו אותה בניו בביאה דשניהם באו שלא כדרכה ואין בני נח קונים לאשה אלא בביאה ואם כן היא נכרית ליהודה.