בן יהוידע על יבמות טז.

תְּפָסוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הוֹשִׁיבוֹ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב. הא דעשה כן לרבי יהושע ולרבי אלעזר לתפסם בידו ולא עשה כן לרבי עקיבה אף על גב דשבחו ביותר, נראה לי כי מטה אחת של זהב היתה שהוא יושב עליה ולא תכיל יותר משלשה בני אדם אך מלבד אותה המטה יש כסאות הרבה ואם היה אומר בפיו לרבי יהושע ורבי אלעזר שישבו על מטה של זהב עמו לא היו יושבים בעבור כבודו שאין ראוי לישב עמו במטה אחת ולכך הוצרך לתפסם בידו כדי להושיבם דאז אין ראוי לסרב בכהן גדול מה שאין כן לרבי עקיבה לא נשאר מקום במטה שישב עליו וכיון שאמר לו שב ישב מאיליו על הכסא כי על זה אין לסרב כי הכסאות מונחים כדי לישב עליהם כל אורח אשר יבא שם.

וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לַעֲזַרְיָה חֲבֵרֵנוּ? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: (תהלים לז, כה) "נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם". מה חידוש קא משמע לן בלשון זה דאמר בדרך תימא? ועוד מה שייכות יש לרבי אלעזר בן עזריה בפסוק זה טפי מזולתו דקאמר קרא עליו? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב אהל יעקב ז"ל דהבן הנשמע לאביו וסר למשמעתו ואוהב ללמוד ממנו חכמה ובינה אז בן זה גם בעודו קטן נחשב לגדול בשנים יען כי החכמה אשר אסף אביו ברבוי שנותיו את הכל קלט ולקח הבן הזה בזמן מועט ונמצא כאלו הוא חי כל אותם שנים שחי בהם אביו שאסף בהם דברי חכמה אלו. ובזה פירש הכתוב כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ (שמות כ, יא) עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד מאמר רבי אלעזר בן עזריה (משנה ברכות א, ה) שאמר הריני כבן שבעים שנה, כלומר תהילות לאל קבלתי וקלטתי חכמה אשר אסף וקבץ אבי בשנותיו ונמצא אף על פי שאני קטן בשנים הריני נחשב לגדול בשנים כאיש זקן שקנה חכמה ברוב שנים כמו שנאמר (איוב לב, ז) וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה, דחשוב כאלו חייתי אותם שנים אשר השיג אבי בהם דברי חכמה אלו שקבלתי ממנו. וכאן כששמע רבי דוסא מן רבי יהושע שייחס את רבי אלעזר לאביו עזריה שלא אמר רבי אלעזר בסתם אלא אמר רבי אלעזר בן עזריה, אמר שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד, ודאי נתכוון להודיע לי שרבי אלעזר הוא דומה לאביו עזריה בחכמה על דרך שאמרו רבותינו ז"ל אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף (בראשית לז, ב) קא משמע לן שדומין לאביהם. וכיון שמזכירו בשבח זה שדומה לאביו הגדול בתורה ובחכמה ודאי קלט וקבל כל מה שאסף אביו ברבוי שנים ולכן אף על פי שאני רואהו עודנו נער נחשב לזקן. ולזה אמר ויש בן לעזריה חבירנו שהיה גדול בתורה, יש לו בן דומה לו? על כן ראוי לקרא עליו המקרא הזה נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי פירוש אף על גב דנער בשנים הייתי גם זקנתי נחשב לזקן וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב מבנו אלא בנו הולך אחריו ואוחז בדרכיו ונתיבותיו וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לחמה של תורה.

אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שֶׁשִּׁמְּךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. נראה לי בס"ד הטעם דנקיט מסוף ועד סוף מפני שהצדיק על ידי תורתו מעלה אורות הנקראים מ"ן [מיין נוקבין] מסוף העולם התחתון עד ראש העולם העליון וחוזר ומוריד על ידי זה אור הנקרא מ"ד [מיין דוכרין] מראש עולם העליון עד סוף עולם התחתון נמצא עסק שלו מתחיל מהסוף ומסיים בסוף. או יובן בס"ד סוף תיבת 'עוֹלָם' הוא אות מ' וגם מ"ם במלואה גם כן סופה מ'. נמצא אומרו מסוף העולם ועד סופו רמז בזה על שני מ' וידוע דרבי עקיבה מ' שנה למד ומ' שנה לימד ולכן אמר לו 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' כפל לשון שב רמז שזכה לשני ישיבות שהוא אחת ישיבה של לומדים ואחת ישיבה של מלמדים.

שֵׁב בְּנִי, שֵׁב. נראה לי בס"ד טעם של כפל לשון שֵׁב על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים דכל החכמים או רובם בוראים נפשות הגרים על ידי עסקם בתורה והבריאה היא שמביאים אותם מקליפה הנקראת נגה שהיא טוב ורע ומכניסים אותם במקום הקדושה ונתקנים אך לא היו יכולים לחזור ולמשוך אותם הנפשות ממקום הקדושה לתת אותם אל הגרים, אבל רבי עקיבה ובן עזאי היה להם כח כפול שהיו מביאים הנפשות מקליפת נגה ומכניסים אותם במקום הקדושה ונתקנים שם ואחר כך היו ממשיכים אותם משם לתת אותם אל הגרים עיין שם. נמצא דרבי עקיבה בעסק תורתו היה עושה שני מושבות אל נפשות הגרים האחת שיכניסם במקום הקדושה שישבו שם עד שיהיו נתקנים והשניה שהיה חוזר ומושך אותם משם ומושיב אותם בגופות הגרים, ולכן אמר לו כאן 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' דרוח ה' דבר בו לכפול לו הישיבה על שם כחו שפועל בשני ישיבות הנזכר על ידי עסק תורתו אשר לא נמצא כזאת אצל חכמים זולתו. ועוד נראה לי בס"ד כפל הלשון 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה וכו' ובעץ חיים שער המוחין דנשמת רבי עקיבה יש לו שני בחינות ישיבה אחת בבינה מצד נשמתו ואחת בחכמה מצד לבוש נשמתו. ולכן אמר לו 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' שכפל בו הישיבה לרמוז אתה חביב ויקר שיש לך שני בחינות ישיבה בשני מקומות אחת בחכמה ואחת בבינה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד שרומז בכפל הלשון על סוד מאמר (מנחות כט:) 'כך עלה במחשבה' שאמר השם יתברך על רבי עקיבה שביאר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרוש נפילת אפיים דהכונה הוא על זווג עליון דחכמה ובינה הרמוז בכף פשוטה ועל זווג תחתון דתפארת ומלכות הרמוז בכ"ף כפופה ועל זה אמר כ־ך עלה במחשבה עיין שם. וכן כאן רוח ה' דבר בו שכפל לו הישיבה 'שֵׁב בְּנִי שֵׁב' כלומר יש לך מושב בדירה של מעלה שהוא זווג עליון דחו"ב [חכמה ובינה] ובדירה של מטה שהוא זווג תחתון דתו"מ [תפארת ומלכות] . ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש כפל הלשון שרמז לו שהוא ראוי להתכבד בישיבה הן מצד חכמתו הן מצד מעשיו ומדותיו הטובים עד כאן דבריו נר"ו.

קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: (קהלת ז, א) "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב". נראה לי בס"ד דהלומד תורה מעודו קטן על הרוב ילמוד בעל כרחו וכל יום מסרב אך מביאים אותו לבית הספר על ידי הכאה או על ידי שוחד דברים או מאכל וכיוצא והרי זה ידמה לשמן עכור שאינו נמשך מאיליו אחר הפתילה אלא צריך להטותו אחר הפתילה בידים תמיד מה שאין כן אם אחר שגדל בשנים בא ללמוד תורה הנה הוא נמשך מאיליו אחר לימוד התורה כי שלם בדעתו וידע ערך התורה ומחבבה מאיליו ומעצמו דלא אפשר לכפות ולהכריח לאדם גדול בשנים אם לא יהיה הוא מעצמו רוצה בלימוד. וידוע כי רבי עקיבה למד תורה אחר היותו בן ארבעים שנה שאז הוא שלם בדעתו והיה לומד בחשק גדול ומחבב התורה מאד והתחיל ללמוד מן אבג"ד ואילך כמו שאמרו במדרש (אבות דרבי נתן נוסח א, פרק ו) שהיה הוא ובנו תופסים בלוח של אבג"ד ולומדים אם כן ידמה לשמן הטוב שהוא נמשך אחר הפתילה מאיליו ואין צריך להטותו בידים כל שעה לכך קרא עליו המקרא הזה 'טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב'. ועוד נראה לי בס"ד טעם שקרא עליו מקרא זה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים בשם עקיבה נרמז כח השגתו שעלה במחשבה כי מי שהוא במקום הנקרא עקב יש לו כח לעלות עד סוד המחשבה בסוד הכתוב (ירמיה לא, כא) נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר, וכאשר נביא דבריו לקמן עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בפרשת פקודי בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (שמות לח, כו) והיינו בהפוך עקב רוצה לומר מי שהוא במקום הנקרא עקב זה יעלה לגלגלת ששם סוד המחשבה ואז מי שהוא עתה מחצית השקל יעלה ויהיה בשקל הקודש סוד המחשבה שהוא בחכמה הנקרא קודש. וידוע כי שמן כינוי לחכמה לכך הרואה שמן בחלום יצפה לחכמה (ברכות נז.) ולכן קרא עליו המקרא הזה טוב שם שלך שהוא עקיבה שרומז שאתה במקום הנקרא עקב שהוא מורה שאתה זכית ועלית לשמן טוב שהוא כינוי לחכמה שהוא סוד המחשבה.

'דּוֹסָא' שְׁמַעְתֶּם? אוֹ 'בֶּן־הָרְכִּינַס' שְׁמַעְתֶּם. נראה לי בס"ד דלא היה אביו שמו הרכנס אלא זה הוא שם המשפחה דאיך היה קורא אותו בשמו בסתם.

לְפִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת בְּצָרַת הַבַּת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת. נראה לי בס"ד היה לו ש' תשובות כמנין ש' דשמאי שהוא אב לתלמידיו ולהיות כי ש' דשמאי היא מצד הגבורה החזקה כנודע לכך היו ש' תשובות ההם מחודדות מאד וקשה לסתור אותם בדרך לימוד בשקלא וטריא כי אם רק נסתרים על ידי עדות שהעיד רבי דוסא מפי חגי הנביא דעל הקבלה אין לערער וכמו שאמרו אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה ולכך אמר רבי דוסא מעידיני עלי שמים וארץ כי אותיות שמים וארץ המה אותיות צורם שמאי כלומר בעדות זו צורם ההלכה על בית שמאי דעל הקבלה אין לערער כלום.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ נִכְנְסוּ בְּפֶתַח אֶחָד, וּכְשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בִּשְׁלֹשָׁה פְּתָחִים. נראה לי בס"ד נתכיונו בזה עוד לפי דרכם לומר נכנסנו בשביל דבר אחד שהוא צרת הבת ויצאנו בלימוד שלשה דברים שלמדנו מעדות רבי דוסא.

אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְשֵׁם, וַעֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ לְרוֹעֵה בָּקָר. נראה לי בס"ד על מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים פרק ל"א דנשמתו של רבי עקיבה היתה ממקום הנקרא עקב וכל נשמות שבעקב הזה יש להם יכולת לעלות למעלה למעלה עד סוד המחשבה בסוד נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר (ירמיהו, לא, כא) ולסיבה זו זכה רבי עקיבה לעלות עד המחשבה וכמו שרמזו עליו רבותינו ז"ל במאמר 'כך עלה במחשבה' וכתב שם דאורות הנמשכות ממקום העקב הזה לפעמים נעשית יעקב לפעמים עקביא לפעמים עקיבה עיין שם. נמצא השגתו הגדולה רמוזה בשמו ולזה אמר לו אשריך שזכית לשם המורה על השגה גדולה ועדיין לא הגעת לרועה בקר. גם נודע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כי עקיבה בה־א ולא באלף ורמוז בסופי תיבות אוֹר זָרֻ עַ לַצַּדִּי ק וּלְיִשְׁרֵ י לֵ ב שִׂמְחָ ה (תהלים צז, יא) עיין שם. וידוע כי פסוק זה ימלל מילין עלאין ולזה אמר אשרי שזכית לשם הרמוז בפסוק הידוע ועדיין לא הגעת לרועה בקר.

וַעֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ לְרוֹעֵה בָּקָר. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וַאֲפִלּוּ לְרוֹעֵה צֹאן. נראה לי בס"ד דידוע טנת"א שהם ט עמים נ קודות ת גין א ותיות כך הוא סדרם: טעמים בחכמה נקודות בבינה תגין בתפארת אותיות במלכות. וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש בקרבנות הנשיאים פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר (במדבר ז, כא) כנגד אברהם דכתיב ביה (בראשית יח, ז) וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר וכו' עיין שם. וידוע כי אברהם יונק מחכמה בסוד וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח, ח) וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל ששם עקיבה מורה שהוא עולה ומשיג עד סוד המחשבה שהוא חכמה ששם הטעמים. וזהו שנאמר אשריך שזכית לשם של עקיבה שמורה שאתה עולה עד חכמה ועדיין לא הגעת בהשגתך בפועל לרועי בקר רמז למדרגת אברהם אבינו עליו השלום שהיה יונק מחכמה שהוא בחסד ולמעלה מן החסד הוא חכמה! והשיב לו רבי עקיבה מצד הענוה דאפילו לרועי צאן לא הגעתי! כלומר אפילו למדרגה של אותיות שהוא במלכות מקום דוד המלך ע"ה שהיה רועה צאן עדיין לא הגעתי וכל שכן וכל שכן לטעמים שהם בחכמה מדרגה עליונה. ונראה לי באותיות צאן נרמז שלשה הנזכר שהם נקודות תגין אותיות וידוע דהתגין נקראין ציצין בספרי המקובלים וצאן ראשי תיבות צ יצין א ותיות נ קודות ולזה אמר שלא הגיע לרועי צאן שכלל בזה כל השלשה הנזכר.

רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא אַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים מִן הַתַּרְמוֹדִיִּים. קשא איך אומרים הפך עדות רבי דוסא שקיבל מן חגי הנביא ע"ה? ובשלמא יונתן אחיו לא שמע עדות זו אך בדור רבי יוחנן כבר נתקיימה אצל חכמים עדות זו! ונראה לי דסבירא ליה דרבנן גזרי עלייהו אחר עדות זו כי מה שהיו תחלה מקבלים היינו משום דקים להו דהוו מיעוטא דבטלי במיעוטייהו ברם דורות האחרונים ראו לפסלם דחשו שלא יטעו העולם בזה.