בן יהוידע על תענית ח.

מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה יֵלֵךְ אֵצֶל חָסִיד שֶׁבַּדּוֹר וְיַרְבֶּה עָלָיו בִּתְפִלָּה. פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו הטעם שמחליט התקנה של ירידת הגשמים בתפלה מפני כי גשמים הראשונים שירדו לעולם לא ירדו אלא על ידי תפלה של אדם הראשון כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חולין ס:) שהדשאים כשנבראו עמדו על פתח הקרקע, ולא יצאו עד שבא אדם הראשון והתפלל וירדו גשמים ויצאו, וכמו שנאמר (בראשית ב, ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר וכו' עד כאן דבריו נר"ו.

אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד, שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כְּבַרְזֶל, בִּשְׁבִיל מִשְׁנָתוֹ שֶׁאֵינָהּ סְדוּרָה עָלָיו. נראה לי נקיט בַּרְזֶל אותיות 'לֵב זָר' כלומר לבו בתורה כמו לב איש זר דאין דברי תורה מתקבלים ומתיישבים עליו.

כִּי הָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה מְסַדֵּר מַתְנִיתִין אַרְבְּעִין זִימְנִין, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה, וְעַיִּל לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. נראה לי כדי שיגין עליו זכות לימוד משה רבינו ע"ה שלמד בהר תורה מהקב"ה בארבעים יום. אי נמי כדי שתתייסד התורה בארבעה יסודות שבו, וכל דבר כלול מעשר שבקדושה.

רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מְסַדֵּר מַתְנִיתִין עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע זִימְנִין, כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְעַיִּל לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. עיין מהרש"א שכתב אין כאן טעם מבורר עיין שם. ונראה לי בס"ד תורה שבעל פה ששה סדרים ונדרשת בארבע חלקים פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] ולפי זה ארבע פעמים ששה הם כ"ד הרי מכוון בה החשבון כנגד כ"ד ספרים שהם תורה שבכתב. אי נמי תורה שבעל פה היא בסוד שם אדנ־י שיש בו כ"ד צירופים, ותורה שבכתב כ"ד ספרים הרי 'כדכד' וזהו שנאמר (ישעיהו נד, יב) 'וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ'. או יובן השכחה בא מכח זוהמת הנחש וידוע (זוהר חלק ח' דף קכד.) דזוהמת הנחש שורשה מן כ"ד זיני דמסאבותא, כמנין וְאֵיבָה [24] , דכתיב (בראשית ג, טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וכו' ולכן ניתנה תורה שבכתב בכ"ד ספרים להעביר ולדחות מעל ישראל כ"ד זיני דמסאבותא כנודע, ולכן הוה תני כ"ד זמנין כנגד כ"ד ספרים כדי שימשך לו כח מן כ"ד ספרים לדחות מעליו כ"ד זיני דמסאבותא דהשכחה באה מצידם שעל ידי כך לא ישכח ולא יתקשה בלימודו ולכן כתיב (יחזקאל ג, כא) 'צַדִּיק וְהוּא לֹא חָטָא חָיוֹ יִחְיֶה', חָיוֹ מספר כ"ד, רמז לקדושת כ"ד ספרים יחיה בהם.

אִם רָאִיתָ דּוֹר, שֶׁהַשָּׁמַיִם מִשְׁתָּכִין עָלָיו כִּנְחֹשֶׁת מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, בִּשְׁבִיל לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת שֶׁאֵין בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר. נראה לי בס"ד נקיט לְחִישׁוֹת לשון רבים, דכל תפלה צריכה להיות בשתים דהפשט והנגלה שלה על צרכי עולם הזה והנסתר שלה הוא בעולמות העליונים, נמצא התפלה היא לחש שכולל שתי לחישות.

וְאִם לָחַשׁ וְעָלְתָה בְּיָדוֹ וְהֵגִּיס דַּעְתּוֹ עָלָיו, מֵבִיא אַף לָעוֹלָם. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב נחל קדומים בפרשת נצבים, קודם שברא הקב"ה העולם היה אות א' במילואו 'אף' וראה הקב"ה דאין העולם מתקיים באף הטיל למ"ד ונעשה 'אלף'. ובזה פירשו (תהלים צג, א) 'אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט' עיין שם. והנה נודע כי אות ל' הוא גבוהה יותר מכל האותיות ולכן מי שהוא מגיס דעתו עליו בחשבו שהוא גבוה מכל אדם לכן מסלק את הלמ"ד שהוא גבוה מהכל מן מלוי 'אלף' וישאר 'אף' וזהו שאמר מֵבִיא אַף לָעוֹלָם, ולכן הביא זה על פסוק (איוב לו, לג) 'מִקְנֶה אַף עַל עוֹלֶה' כי עוֹלֶה [111] גימטריא אל " ף . ובזה יובן נמי דברי רבא, 'שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, מִתְקַנְּאִין בָּאַף וּמַעֲלִין אוֹתוֹ' דכיון שפוגמים בלימוד שלהם שרמוז באות למ"ד לכך יסתלק למ"ד מן מלוי 'אלף' וישאר 'אף'.

אָמַר וּמַה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן (קהלת י, יא) . קשה הוה ליה למימר וּמַה 'הֲנָאָה' לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, דהם אמרו לו 'מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?' ועוד למה המספר לשון הרע נקרא 'בַּעַל הַלָּשׁוֹן', וכי הוא לבדו יש לו לשון? והלא גם המספר טוב יש לו לשון ומספר בלשון! ונראה לי בס"ד דהלשון נקרא כלי ה', כי פעולת הלשון שהוא הדיבור לא יוכל שום אדם לברא אותו אפילו על ידי ספר יצירה, ולכן הדיבור נקרא כח ה' כי הוא מיוחד להשי"ת לבדו שלא נתן הקב"ה כח לשום נברא לברא כח זה ועליו נאמר (דברים ח, יח) וְזָכַרְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ 'כֹּחַ' זה הדיבור לַעֲשׂוֹת בו חָיִל, נמצא שם שמים נקרא על הלשון. לכן לָּשׁוֹן גימטריא שְׁכִינָה עם הכולל [386] ואם האדם יטמא לשונו בלשון הרע יוסר שם שמים מעליו ולא יהיה נקרא כלי ה' אלא יתיחס לאדם, וכיון שנטמא הלשון בלשון הרע יסתלק ממנו מספר כֹּחַ [28] כנגד כ"ח אותיות דשם הוי"ה במלואו ומלוי מלואו וישאר בלשון מספר נָּחָשׁ [358] , דאז נעשה האדם שהוא בעל הלשון הזה כמו נחש ממש! לזה אמר הנחש ' וּמַה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן ' כלומר זה המספר לשון הרע שהלשון יתייחס אליו אחר שנטמא מה יתרון יש בו על מספר שמי? כי בטומאת לשונו יוסר מן מספר הַלָּשׁוֹן שלו מספר כֹּחַ שהוא רמז לשם שמים, ואז ישאר בלשון מספר נָּחָשׁ, ואם כן למה תשאלו ממני 'מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?' הלא יש אתכם עוד נחש אחר, תשאלוהו מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ?!

אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ. נראה לי בס"ד הנפש הוא סוד המלכות שהיא סוד דבור ומי שמקיים דבורו להביאו לידי מעשה מתקן בזה את נפשו, ולכן מדה כנגד מדה תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת שמייקר הקב"ה את דבורו כשם שהוא מייקר דבורו להביא לידי מעשה שכל מעשה תתייחס לכפים. או יובן אחיזה בכף היא אחיזה מעליא מה שאין כן באצבעות בלבד היא אחיזה רפויה והמשים נפשו בכפו רוצה לומר אוחז תיקון נפשו אחיזה מעליא כדמיון האחיזה בכפים אז התפילה שהיא סוד נפש נשמעת. ועוד נראה לי בס"ד הממון נקרא נפש בעליו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא קמא קיט.) על פסוק (משלי א, יט) 'נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח' זה ממון של נגזל, וזהו מֵשִׂים נַפְשׁוֹ רוצה לומר ממונו בכפו לחלקו לעניים כי הצדקה תתייחס לכפיים.

בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה גְּדוֹלִים בַּעֲלֵי אֲמָנָה, מִנַּיִן? מֵחֻלְדָּה וּבוֹר, וּמָה הַמַּאֲמִין בְּחֻלְדָּה וּבוֹר כָּךְ, הַמַּאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. פירוש מאמין שאפילו חולדה ובור שאין בהם דעת יש ממש בעדות שיעיד אותם עליו לנקום ממנו נקם על ידם כמשפט העדים שיש בהם דעת דכתיב בהו (דברים יז, ז) 'יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ', המאמין בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! והנה כעין מעשה זו של חולדה ובור, שמעתי שמספרים אשר עשה השי"ת לנקום נקמת איש ישראל אשר נהרג על ידי נכרי אחד והוא כי איש יהודי עשיר היה הולך בשיירא במדבר מעירו לעיר אחרת והיה נושא באמתחתו על בהמתו צרורות הרבה של דינרי זהב בשביל עסקו ונזדמן שם בשיירא ההיא נכרי אחד מאנשי חיל שהרגיש שיש אצל היהודי צרורות דינרי זהב. מה עשה? נתחבר עמו בדרך בחיבה וריעות והיה משמשו כמו משרת והיו רוכבים כל יום בהמתם ביחד זה אצל זה והיה הנכרי משמח את היהודי בדברי טיול וספורי מעשיות בכל הדרך ויום אחד היה מספר לו סיפורים נאים המושכים את הלב והיה מנהיג הבהמה בנחת כדי שילכו יחדיו ועל ידי כך נתרחקו מאנשי השיירא שהיו הם אחרונים, והיהודי להיותו נותן לבו לדבריו לא הרגיש בהרחקתם מן השיירא ובאו למקום עומק עד שאין איש רואה אותם מרחוק כלל ואם יצעק אין קולו נשמע ואז ירד הנכרי מן הבהמה וחרבו שלופה בידו והפיל את היהודי לארץ וכפת אותו לשחוט אותו כדי ליקח צרורות הזהובים אשר באמתחתו והיהודי ראה כי כלתה אליו הרעה ויבט כה וכה וירא כי אין איש ורק ראה עוף אחד יושב על סלע אחד סמוך אליו ויאמר לנכרי עוף זה ששמו כך הוא יעיד על דמי לנקום נקם! ויצחק הנכרי ושחטו תכף והניח גוייתו בגומא אחת וכסהו בעפר ולקח צרורות הזהובים וחזר לאחוריו ולא הלך לשיירא. ואחר איזה ימים שב לעיר שמח והקרובים של היהודי חשבו שהגיע היהודי לעיר שהלך שם וכשראו שבאה משם שיירא אחר שיירא ולא בא להם מכתב ממנו הלכו לחפש ולא מצאו ונתייאשו ממנו ויתאבלו עליו. והנכרי ההוא דר בעיר היהודי שהיא היתה עיר המלוכה ואין מי שמכיר ומרגיש בדבר זה כלל אך זה הצליח על ידי העושר ההוא שלקח מן היהודי אחר שרצח אותו ובמעט שנים עלה לגדולה עד שנעשה משנה למלך והצליח יותר עד שהגיע למעלה גדולה שכל יום סועד עם המלך ביחד. ויהי היום המלצר של המלך קנה עוף אחד חשוב שהוא מזה המין של העוף אשר העידו היהודי על דמו כי זה המין אינו מצוי כל כך ובשרו שמן וטוב ועלה בלבו לעשותו מטעמים למלך מפני שאינו מצוי וכן עשה בישלו ועשהו מטעמים לפאר וכשהגיע זמן הסעודה של המלך הגיש המלצר בידו את העוף הזה בקערה אחת ויאמר למלך זה הוא עוף פלוני שנקרא כך ונזדמן לידי היום ועשיתיו מטעמים, אכול ממנו ויערב לך. וזה המשנה היה יושב על השלחן עם המלך וכששמע מפי המלצר שמו של זה העוף צחק כי זכר דברי היהודי שאמר לו קודם שרצחו זה עוף פלוני יעיד על דמי לנקום נקם ואמר בלבו אנכי הצלחתי אחר הרצח עד שהייתי משנה והנני אוכל עם המלך מן העוף הזה אשר הכינו היהודי לעדות וכאשר עבר דבר זה בלבו אותה שעה צחק על דברי היהודי ואף על פי שהמלך יושב צחק כי לא היה יכול להתאפק אך המלך כשראהו שצחק בלי אומר ובלי דברים תמה על הצחוק הזה שראה בו וישאלהו למה צחקת? הגד לי! ויאמר לא אוכל להגיד והמלך חרה אפו ויאמר אם לא תגיד האמת מה ענין הצחוק זה אהרוג אותך עתה וזה כשראה דבר המלך נחוץ ואי אפשר שלא יגיד ואין לו זמן לצייר דברים בשקר, אמר בלבו אגיד הדבר כמו שהוא ומה בכך? כי ודאי המלך לא יקפיד על שהרגתי יהודי אחד, והוא יודע שלפעמים אני צולב עשרה נפשות ביום אחד ומה נחשב בעיני המלך דם יהודי אחד שהרגתי קודם כמה שנים! ויגד למלך הדבר כמו שהוא ויאמר צחקתי עתה בזכרי דברי היהודי שאמר זה העוף יעיד על דמי והנה בעתה אני אוכל את העוף הזה על שלחן המלך! ויאמר המלך בלבו דבר זה נעשה לפני בהשגחה מן השמים, שנתגלגל הדבר שאדע אני בהריגת היהודי על ידי מין העוף הזה בעצמו ולא על חנם נתגלגלה ידיעה זו לפני הלא כדי שאנקום נקמת דם היהודי ואעשה משפט! כל זה חשב המלך בלבבו, ויאמר להמשנה בנחת והראה על פניו מעט שחוק, מי זה היהודי הנרצח? ויאמר יהודי שולחני שמו כך וכך והוא ידוע בעיר זו. ויקם המלך מעל השלחן ועדיין לא אכל וישלח את עבדיו לבית המשנה להוציא את אשתו ובניו ושפחותיו לחוץ וישמרו את הבית ויגזור אומר שילכו לביתו של אותו יהודי השולחני הנרצח ויקחו את אשתו ובניו ויביאום לבית המשנה להיות להם הבית וכל אשר בתוכו לנחלת עולם ויתלו את זה המשנה על פתח ביתו! ראה כמה גדלו מעשה השי"ת! כי היהודי אמר עוף פלוני הזה יעיד על דמי וככה עשה השי"ת אשר סבב כמה סיבות עד שסוף דבר זה המין של עוף זה בו נודע דמו של היהודי ונהרג הרוצח ותחת ממון שלקח מן היהודי שילם מאה פעמים כי נעשה זה עשיר גדול וביתו וממונו ניתן ליורשי היהודי הנרצח 'אֵ־ל נְקָמוֹת הֳ' אֵ־ל נְקָמוֹת הוֹפִיַע' (תהלים צד, א) !

כָּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מַצְדִּיקִין עָלָיו אֶת הַדִּין מִלְּמַעְלָה. נראה לי בס"ד הכונה שהוא מודה בחטאיו ובחסרונות שיש לו בדברים הנוגעים לתורה ומצות שאומר חייב בכך והוא חסר כך וכך והודאה זו תהיה לו מכח ענייני עולם הזה הגשמיים שהם למטה כי אמר הלא אנכי בעבור עסקי עולם הזה לא עכבני קור וחום ואיך בטלתי תורה ותפלה בשביל קור או חום?! וכן כיוצא בזה שנמצא מכח דברים של מטה שהם עסקי עולם הזה הצדיק עליו את הדין בדברים של מעלה שהודה בחטאיו וחסרונותיו בתורה ומצות. ולכן אדם כזה זוכה שמצדיק עליו את הדין מלמעלה כלומר הקב"ה פוטרו מן העונש ומצדיק עליו דינו שאינו מענישו כפי ערך החטאים שלו יען כי אומר המליץ הלא השמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה ואותם המלאכים שירדו לארץ השחיתו דרכם ומה יעשה ילוד אשה הקרוץ מחומר?! ולכן אין להענישו כפי חסרונות הנמצאים בו. נמצא זה הצדקת דינו באה מכח דירה של מעלה ולזה אמר (תהלים פה, יב) ' אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח ' רוצה לומר האדם מאמת הדין עליו מכח דעניני הארץ שהוא זריז ונשמר בה וענייני שמים אין משגיח בהם ואז מדה כנגד מדה צדק לשון צדקה וזכות בא מכח הדירה של השמים ונשקף על האדם כי יאמר המליץ שמים לא זכו בעיניו וכו' וכאשר אמרנו. ורבי חייא בר אבין בשם רב הונא אמר (תהלים צ, יא) ' וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ ' רוצה לומר כמו הנהגת האדם ביראתך שמצדיק עליו הדין מלמטה כן תתנהג בעברתך לעשות לאדם הזה זכות בעברתך מכח דירה של מעלה. וריש לקיש אמר (ישעיהו סד, ד) בִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּךָ הם ענייני שמים ומה הם אומרים? הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ , הן לשון הודאה כמו (בראשית ל, לד) 'הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ' ותרגם יונתן 'יאות' כלומר יאות קצפת ובדין קצפת, יען כי וַנֶּחֱטָא בָּהֶם , לשון חסרון כמו (מלכים א' א, כא) 'אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים', שיש לנו כמה חסרונות בענייני שמים וחסרונות אלו אנחנו מרגישים בהם מכח עוֹלָם הזה שנקרא עולם בסתם שאין הנהגתינו בענייני שמים כמו הנהגתינו בענייני עולם הזה, והנה האומר כן והמודה בכך הנה זה נִוָּשֵׁעַ בדינו בודאי כי אתה תצדקהו מלמעלה.

כָּל הַשָּׂמֵחַ בְּיִסּוּרִין שֶׁבָּאִים עָלָיו, מֵבִיא יְשׁוּעָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ" (ישעיהו סד, ד) . נראה לי בס"ד כפי הטבע אי אפשר לשמוח ביסורין אך אפשר שישמח ביסורין מפני שחושב בדעתו שצער זה הוא צער שעה והקב"ה נתן לו צער שעה שהצילו מצער עולם של שנים רבות, והמאמין בכך ודאי ישמח! ולפי זה נמצא השמחה הוא מפני שחושב זה הוי של היסורין הוא וי של שעה ולכך הוא יש לו מצות צפית לישועה, שכל שעה ושעה מצפה שיסיר הקב"ה יסורין אלו מעליו מאחר שחושב שזה הוא וי של שעה. ולכן בשכר זה מביא ישועה לעולם כי צירוף וַי עם שָׁעָה יהיה צירוף יְשׁוּעָה . או יובן השמח ביסורין אומר עליהם 'הן' שתרגומו 'יאות' כמו שנאמר (בראשית ל, לד) 'הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ' ותרגם יונתן 'יאות' וצרף מספר הֵן [55] עם מספר יִסּוּרִין [336] עולה יְשׁוּעָה [391] , לכך בשכר זה מביא ישועה לעולם.