בן יהוידע על תענית ב.

אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב (דברים יא, יג) ? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ תְּפִלָּה. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כו:) התפלה תקנו אותה כנגד התמיד, ולכן נרמזו אותיות תמיד בתוך אותיות 'לב' כי ל מ " ד ב י " ת במילואם המילוי הוא אותיות 'תמיד' כי נרמז התמיד שהוא התפלה בתוך אותיות לב. גם תמצא בין אות ב' של לב לאות למ"ד יש ט' אותיות [גדהוזחטיכ = 72] שהם מספר 'חכמה' [72] לרמוז שצריך לאדם חכמה שיתחכם להבין שיחתו בתפלה. גם נראה לי בס"ד המזבח נקרא 'לב' מפני שהוא ל"ב אמה על ל"ב אמה, ומספר אותיות מזבח נ"ז כמנין הברכות שבשלש תפילות שמונה עשרה [19×3=57] , דהתפלות הם כנגד תמידין הקרבין על גבי המזבח.

וּמַאי אִירְיָא דְּתָנִי 'גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים', לִיתְנִי: 'מַזְכִּירִין עַל הַגְּשָׁמִים'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה. נראה לי בס"ד אמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן כח.) 'בני חיי מזוני במזלא תלייא' ופירשו גורי האר"י ז"ל חיי מחכמה, מזוני מבינה, בני מדעת, וידוע שפע החכמה יורד לחסד העומד תחת החכמה בקו ימין ושפע הבינה יורד בגבורה ושפע הדעת בתפארת ואמר לקמן רבי יוחנן 'גְּשָׁמִים הַיְנוּ פַּרְנָסָה' וכיון דשפע הפרנסה יורד מן הבינה לגבורה לזה אמר על הגשמים שיורדין בגבורה. ועוד נראה לי בס"ד חלק תיבת בִּגְבוּרָה לשנים וקרי בה ג"ב ור"ה כלומר אחור אותיות 'ורה' שהם אותיות 'דקה' והוא מטר הדק שהוא העיקר המרוה את הקרקע, וכמו שאמרו לקמן (תענית ד.) 'עוּרְפִילָא אֲפִלּוּ לְפַרְצִידָא דְּתוּתֵי קָלָא מְהַנְּיָא לֵיהּ' ופירש עוּרְפִילָא גשמים דקים, ואותיות 'ורה' הם 'רוה' לרמוז כי טפה הדקה היא מרוה את הארץ והזרעים שבתוכה, וזהו שאמרו שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה 'בגב ורה' כלומר שיורדין טיפות דקים הנרמזים בגב של אותיות 'ורה'. גם נראה לי בס"ד אומרו שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה רוצה לומר שעושים מלחמה בגבורה עם הקליפות, כי בגשמים יִתְפָּרְדוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן מן ניצוצי קדושה שבדומם שיתבררו ויעלו ממנו.

שְׁלֹשָׁה מַפְתֵּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ בְּיַד שָׁלִיחַ וְאֵלּוּ הֵן: שֶׁל חַיָּה, וְשֶׁל גְּשָׁמִים, וְשֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים. נראה לי בס"ד ענין המפתח וענין השליח הוא, כי כשברא הקב"ה את העולם ברא כח הטבע והוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם בכל דבר ודבר וכמו שכתב בעל קערת כסף ' בְּרָאוֹ אַךְ בְּיַד טֶבַע מְסָרוֹ ' ולכן דרשו הראשונים 'אֱלֹקִים' גימטריא 'הַטֶּבַע' [86] דהטבע הוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם. אך לזה כח הטבע שהוא השליח צריך לו כח אחר לעורר אותו כדי לעשות פעולתו וזה הכח שהוא המעורר את הטבע נקרא 'מְפַתֵּחַ' ובכל כח הטבעי שבעולם קשר הקב"ה עמו כח המעורר הזה הנקרא 'מְפַתֵּחַ' ורק בשלשה אלה שהם חיה וגשמים ותחיה לא קשר עם כח הטבע את הכח המעורר שנקרא 'מְפַתֵּחַ' אלא נשארה התעוררות הטבע בשלשה אלה בידו יתברך שהוא יתברך גוזר ואומר, והטבע עושה הפעולה שלו בכל דבר משלשה אלו. ועל פי זה נראה לפרש בס"ד רמז הכתוב (דברי הימים א' כט, יא) ' לְךָ הֳ' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת ' פירוש הַגְּדֻלָּה זה מפתח התחיה שהוא בְּטַל שהוא חסד הנקרא גדולה, וְהַגְּבוּרָה זה מפתח גשמים שיורדין בגבורה, וְהַתִּפְאֶרֶת זה מפתח של חיה לשון פארות.

שֶׁל חַיָּה, דִּכְתִיב: (בראשית ל, כב) "וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". קשא רבי יוחנן נקיט חיה דאיירי 'בלידה' והפסוק של וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ איירי 'בהריון' ואיך יליף הא מהא? ועוד יש להקשות קושיית מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא יליף מפסוק (בראשית כט, לא) 'וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ'? ונראה לי בס"ד דמניעת ההריון הוא בשתים האחת מחמת חולי וחולשה, והשנית עקרות בידי שמים כאשר נבאר, והענין הוא כי באוצר רחם האשה יש אשכול ביעים וזרע הזכר יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעים הזה, ואם זרע הזכר הוא ירה ונפל לצד ימינה של אשה בפנים אז הוא מרוה את ביצה הימנית שקולטתו ומתעברת בו ועל ידי כך נולד זכר, ואם נופל וירה יירה הזרע לצד שמאלה של האשה דבזה מרוה ביצה השמאלית שקולטתו ומתעבה בו אז נולד נקבה, באופן כי ההריון היו יהיה מכח קליטת הביעים שבאשכול אשר באוצר רחם האשה שקולטין הזרע ומתעבין בו שטיפת הזרע נקשרת בתוך הביעה ונדבקת בדפנותיה על ידי ליחה דקה, ומקליפת אותה הביעה נעשית השליה שהוא העור שהולד מונח בתוכו, וכנזכר כל זה בספר הברית (מאת פנחס אליהו הורוביץ מוילנא) במאמר י"ז פרק ב' יעוין שם. והנה נודע כי מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הוא כך דלפעמים אין זרע הבעל יורה כחץ ולכן אינו מגיע עד אשכול הביעין ולכך לא יעשה פועל של הריון כלל וזהו מצד חולשת זרע הבעל, ולפעמים יהיה מחמת חולי וחולשת הביעין של האשה דאף על פי שזרע הבעל יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעין אין הביעה קולטתו ואינו נקשר ואינו נדבק בה מחמת חולשתה ועל כן הזרע נפסד ונופל שם ולכך אין לה הריון כי במה יהיה הולד אם לא תהיה הביעה קולטת הזרע להיות נקשר בתוכה ונדבק בדפנותיה כאמור לעיל, וזו היא מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הן מצד הבעל הן מצד האשה. ברם יש מניעת הריון מצד עקרות שיש בגוף האשה מעת יצירתה בבטן אמה, והוא כי אשכול הביעים המונח באוצר רחם האשה יש עליו כח הסגר שהוא כמו קליפה ומסך מבדיל ומעכב כנגד האשכול של הביעים באופן שאפילו זרע הבעל יורה כחץ אינו נוגע באותם הביעין שבאוצר הרחם כלל. ובזה תבין מה שאמר הכתוב (שמואל א' א, ה) ' וַהֳ' סָגַר רַחְמָהּ ' ולפי פשוטו יפלא והלא הפתח פתוח והזרע הולך שם דאינה אטומה חס ושלום, דאם אטומה, איך ישמש בעלה עמה? והלא יהיה הזרע לבטלה! ומאחר דהיה משמש בעלה עמה מוכרח שהיה פתח פתוח, ואם כן מה זה ההסגר דקאמר 'וַהֳ' סָגַר רַחְמָהּ'? אך הוא הדבר אשר כתבנו, שיש כמו מסך מבדיל ומעכב כנגד הביעין שלא יהיה נוגע הזרע בהם אף על פי שהוא נכנס לפנים ועשה ה' לה כן מעת יצירתה כדי שאחר כך יוסר ההסגר הזה בנס ותתעבר בשמואל על ידי תפלה, ובאופן זה היו אמותינו עקרות שהיה להם כח הסגר זה מעת יצירתם בבטן אמותם. וכתב הרב אוהל יעקב ז"ל בפרשת ויצא בפסוק (בראשית כט, לא) ' וַיַּרְא הֳ' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה ' אין נופל לשון פתיחה אלא במקום שיש הסגר, והענין הוא כי שרה רבקה ולאה היה להם הסגר של עקרות מבטן אמם כדי שיתפללו האבות עליהם ויולידו בנס שהקב"ה מתאוה לתפילתם אך רחל לא היה לה מעת יצירתה הסגר של עקרות כי די בלאה שבעבורה יתפלל יעקב אבינו ע"ה, אמנם אחר שנשא יעקב אבינו ע"ה את שתיהם ועשה את רחל עיקר ולאה טפילה לה בדין הוא שישתנה הדבר הזה שצריך להיות העקרות אצל רחל ולא אצל לאה, לכך אחר הנשואין פתח הקב"ה רחמה של לאה שהסיר אותו הסגר שהיה לה מעת יצירתה ועשה עקרות אצל רחל, והרב ז"ל הטעים שם דברים אלו על פי משל ונמשל יעוין שם. ולפי זה העקרות שהיתה ברחל לא היתה מצד הסגר שהיה לה מעת יצירתה כי היא נוצרה בטוב ורק זה נתחדש לה אחר נשואין שעשאה יעקב אבינו ע"ה עקרת הבית, וכמו טעם הרב אוהל יעקב ז"ל הנזכר אך צריך לומר העקרות שלה היתה מסיבה הנזכר לעיל שנעשה לה חולשת הביעין שלא יהיו קולטין הזרע ובזה לא שייך לשון פתיחה דאין כאן הסגר אלא הוא ענין רפואה, ולכן השתא מה שאמר ברחל (בראשית ל, כב) 'וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ' אין פתיחה זו של 'הריון' אלא מוכרח לפרש פתיחה זו על 'הלידה' כי מעת ששמע אליה אלקים בענין ההריון שגזר שתקבל הריון גזר באיזה יום ובאיזה שעה יהיה פתיחת רחמה בלידה שתוליד את העובר אשר תתעבר בו, כי לחיבתו של יוסף הצדיק ע"ה מעת שגזר על הטיפה שיהיה נוצר ממנה בבטנה של רחל גזר על שעת לידתו באיזה זמן יצא מבטנה לאויר העולם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (קהלת ז, א) 'וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ' כי מיום הלידה נגזר יום שיצא בו מן העולם. נמצא זה הפסוק של רחל מדבר בפתיחת הרחם של לידה ולכך הביאו לענין רבי יוחנן דמדבר בזה ולא הביא פסוק של לאה דכתיב 'וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ' ששם מדבר בפתיחת הרחם להריון ואינו שייך לענין זה דרבי יוחנן שהוא מדבר בפתיחה של לידה.