בן יהוידע על סוכה נג.

אַשְׁרֵי יַלְדּוּתֵנוּ שֶׁלֹּא בִּיְּשָׁה אֶת זִקְנָתֵנוּ. נראה לי בס"ד כי דברים אלו אומרים אותם הכל מנער ועד זקן והיינו כי עניינים הגופניים מכונים בשם 'מעשה ילדות' ועניינים הנפשיים מכונים בשם 'מעשה זקנות' והאדם יש לו שני מיני עסקים בעולם הזה שהם עסקים של גופניות ועסקים של נפשיות, ואם האדם עוסק עסקי הגוף בזריזות ושמחה ובשלימות ועסקי הנפש בעצלות ועצבון ובמחסור הא ודאי יבוש ויכלם מצד עסקי הגוף איך לא תהיה כּוֹהֶנֶת כְּפֻנְדָקִית (משנה יבמות טז, ז) ועל זה אומרים 'אַשְׁרֵי יַלְדּוּתֵנוּ' הם עסקים הגופניים 'שֶׁלֹּא בִּיְּשָׁה אֶת זִקְנָתֵנוּ' רוצה לומר שלא גרמו לנו בושה בעסק הנפשיי שהם עסקי זקנתינו. וחוזרים ואומרים עוד 'אַשְׁרֵי זִקְנָתֵנוּ' הם עסקי הנפש שביצירה 'שֶׁכִּפְּרָה עַל יַלְדּוּתֵנוּ' הם עסקי הגוף דלא יבצר מהיות בהם איזה מכשול ואיסור הן מצד הדיבור הן מצד המעשה.

אֵלּוּ וָאֵלּוּ אוֹמְרִים: אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חָטָא, וּמִי שֶׁחָטָא, יָשׁוּב וְיִמְחֹל לוֹ. קשה למאי אצטריכו לפרש זאת הלא התשובה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים? ונראה לי הכונה אם חטא ולא שב שכבר נחתם לרעה ביום כיפור בנעילה יש לו עדיין תקנה עד הושענא רבה ושמיני עצרת שיכתב ויחתם בספר מחילה ובספר חיים כמו שכתוב בספר הכונות שנתן הקב"ה לישראל זמן חדש אחר כיפור עד שמיני עצרת קודם מוסף ושמחת בית השואבה היא קודם שמיני עצרת לכך אומרים מִי שֶׁחָטָא יָשׁוּב וְיִמְחֹל לוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, כְּשֶׁהָיָה שָׂמֵח שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, הָיָה אוֹמֵר: אִם אֲנִי כָּאן, הַכֹּל כָּאן. הא דנקיט 'עָלָיו' לומר דשבח זה עליו דוקא נאמר ולא על זולתו אף על גב דרבים חכמים וחסידים היו נמצאים ושמחים בשמחת בית השואבה. ומה שאמר 'אִם אֲנִי כָּאן' נראה לי בס"ד דידוע שהלל היה בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ולכן היה עניו גדול וחי ק"ך שנה, וידוע שמשה רבינו ע"ה היה שקול כנגד כל ישראל ולכן על ניצוץ משה רבינו ע"ה שבו אמר אִם אֲנִי כָּאן הַכֹּל כָּאן ורמז גם כן למשה רבינו ע"ה בתיבות 'אִם אֲנִי' שהם 'א' מאין' והמלוי של משה רבינו ע"ה [מ״ ם ש י״ן ה״ א ] הוא אותיות מאין. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (במדבר יא, יג) 'מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה', רוצה לומר מֵאַיִן 'לִי' ולכן מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה. או יובן המלכות נקראת אֲנִי והיסוד נקרא כֹּל ולזה אמר אִם 'אֲנִי' כָּאן הַ'כֹּל' כָּאן, כונתו לחבר היסוד עם המלכות ולכך סיים לְמָקוֹם שֶׁאֲנִי היא המלכות אוֹהֵב, רַגְלַי רמז לזווג שמכונה בשם רגל כמו שנאמר (שמואל ב' יא, ח) 'וּרְחַץ רַגְלֶיךָ' מוֹלִיכוֹת אוֹתִי וכונתו לזווג דגדלות, אוֹתִי 'אות יו"ד'. ועוד פרשתי בס"ד המאמר הזה על פי הקדמה מרבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בסוד המצוה של ראיית כל זכר בישראל בבית המקדש ברגל יעוין שם. ופרשתי 'מִי כָּאן' על הבינה והבן בדברים.

וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: אִם אַתָּה תָּבוֹא לְבֵיתִי אָבוֹא לְבֵיתֶךָ. נראה לי בס"ד הגוף נקרא בשם בַּיִת כמו שנאמר בקהלת (קהלת יב, ג) , ואם אתה תבא אל ביתי בית המקדש לקיים מצות ראיה בשלימות אז אני אבא אל ביתך הוא הגוף שלך שנקרא בַּיִת שאשרה שכינתי בגופך כמו שנאמר (הושע יא, ט) 'בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ' וכן הוא אומר (ירמיה ז, ד) 'הֵיכַל הֳ' הֵמָּה' וכן הוא אומר (שמות כה, ח) 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם' ומביא על זה הפסוק (שמות כ, כ) 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי' דהיינו בגוף האדם שנרמז בו שם הוי"ה ב"ה כמו שכתב השל"ה ז"ל שני עינים הם ב' יודי"ן וחוטם הוא וא"ו הרי כ"ו כמנין שם הוי"ה ב"ה 'אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ' בעין טובה דכתיב (בראשית מט, כב) 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן'.

אַף הוּא רָאָה גֻּלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אָמַר לָהּ: עַל דְּאַטַפְתְּ אַטְּפוּךְ, וְסוֹף מְטַּיְּפַיִךְ יְטוּפוּן. עיין רש"י ומהרש"א ונראה פשוט שהוא לא הכיר זה הצף מי הוא דראה ראש אדם חתוך לגמרי דבזה ניכר שלא נהרג בשוגג דלא יזדמן שיהיה נהרג בשוגג הריגה כזו שיחתכו ראשו לגמרי, גם שיער דודאי נהרג על עבירה של רציחה ולא על עבירה אחרת מאחר שנתנוול ניוול כזה שחתכו ראשו לגמרי ודאי הוא על רציחה שרצח גלגלו עליו מן השמים זאת. ברם יש לדקדק תיבת 'אַחַת' יתיר כיון דאמר גֻּלְגֹּלֶת לשון יחיד? ונראה לי בס"ד שהוא לא ראה צורת פנים ורק הכיר בה שהיא של זכר ולא של נקבה כי האשה גלגלת שלה עצם אחד ושל איש שתים מורכבים זה בזה והוא ראה חתיכה אחת מן השתים לכך אמר 'גֻּלְגֹּלֶת אַחַת' וכיון דהכיר שהיא של זכר דבר עמה דברי מוסר כדי שיקחו השומעין מוסר זה לעצמן ואמר לה עַל דְּאַטַפְתְּ אַטְּפוּךְ פירוש בעבור השחתת זרע לבטלה שהשחית בידים כמעשה דור המבול שזה נחשב שפיכות דמים לכך רצחו אותך ולכך את צפה על פי המים דהזרע נקרא מים, ולכך דור המבול לקו במים בעבור עון זה וסוף מְטַּיְּפַיִךְ אלו המשחיתים שנבראו מן עון שכבת זרע לבטלה אשר הם קטרגו עליך ועשו לך רציחה זו גם הם יְטוּפוּן שימחו במים שהיא התורה של הצדיקים. ועוד נראה לי בס"ד שהוא הכיר בה שהיא של אשה מפני שראה אותה עצם אחת ואינה מורכבת משתי חתיכות לכן אמר 'גֻּלְגֹּלֶת אַחַת' רוצה לומר גֻּלְגֹּלֶת שהיא חתיכה אַחַת והבין שזו היתה אשת איש וקלקלה בזנות ומיתתה בחנק לכך טבעה במים ואכלו הדגים את גוף שלה ונשאר הגלגלת בלבד שצפה על פי המים, וזנות נקרא בשם מים דכתיב (משלי ט, יז) 'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' ולזה אמר עַל דְּאַטַפְתְּ לאחרים במים גנובים לכך אַטְּפוּךְ מן השמים במים אלו וסוף מְטַּיְּפַיִךְ אלו כוחות היצר הרע אשר החטיאוך וגרמו לך זאת יְטוּפוּן במים של תורה שימחו ויתבטלו בה.

דְּקָא מִיתְבְּעִי מִינָאִי הַנֵי תְּרֵי כּוּשָׁאֵי דְּיָתְבֵי הָכָא. יש להקשות למה הוצרך לומר 'דְּיָתְבֵי הָכָא' כיון דאמר 'הַנֵי' שמע מינה דהיו לפניו ומורה באצבע עליהם? ונראה דאמר לו כן להטעותו כדי שיבין שבא לרמוז לו שיבריחם במקום שאין שליטה למות שם, והראה עצמו מצטער על צערו של שלמה אשר ודאי יצטער עליהם אחר מותם ולכך אמר לו 'דְּיָתְבֵי הָכָא' במקום שליטת המות וצריך שתבריחם למקום שאין בו שליטת המות, אך באמת כונת לבו שאמר לו 'דְּיָתְבֵי הָכָא' הוא רוצה לומר שהוא מצטער על אשר שהם יתבי הכא במקום שאינו מוכן להם למות בו שהם רחוקים מן אותו מקום המוכן להם מהלך רב ומי יוליכם לשם עתה זו היתה כונתו העקרית? אך שלמה המלך ע"ה הבין שהוא מצטער על צערו בשביל אהבתו עמו ובא לרמוז לו שיבריחם למקום שאין בו שליטת המות וכן עשה שהבריחם ללוז על ידי שדים ברגע ואז עשה שם מלאך המוות שליחותו בר מינן.

פָּתַח שְׁלֹמֹה וְאָמַר: רַגְלוֹהֵי דְּבַר אִינִישׁ, אִינוּן עָרְבִין בֵּיהּ, לְאַתְרָא דְּמִתְבָּעִי, לְתַמָּן מוֹבִילִין יָתֵיהּ. הא דאמר 'פָּתַח שְׁלֹמֹה' דהוה ליה למימר אמר 'שְׁלֹמֹה', נראה ללמדך שדבר זה על ידי מעשה זו נתחדש ולא היו דברים אלו נאמרים בפי העולם קודם זה שאם היו דברים אלו אמורים לא היה טועה שלמה בהבנת דבריו של מלאך המוות באומרו 'דְּיָתְבֵי הָכָא' אלא היה מבין דבריו ולא היה מניח שיזוזו מאותו מקום. והא דיחס הרעה לרגלים מפני שהקליפות נאחזים ברגלים כמו שאמרו רז"ל בברכות (ברכות ו.) הני ברכי דרבנן דשלהי מנייהו הווי.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כְּשֶׁהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, הָיָה נוֹטֵל שְׁמוֹנֶה אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדוֹ אַחַת. נראה לי בס"ד כנגד ב' שמות [אותיות] הוי"ה אדנ"י או כנגד תורה שבעל פה שיש בה שמנה דרגין שהם כשר ופסול, אסור ומותר, חייב וזכאי, טהור וטמא, 'וְזוֹרְקָן כְּלַפֵּי מַעְלָה' רמז לבירור ניצוצי קדושה שמעלה אותם מלמטה למעלה על ידי יחוד הוי"ה אדנ"י ועל ידי עסק התורה. והיה 'זוֹרֵק אַחַת וּמְקַבֵּל אַחַת' שמעלה אור מ"ן [מיין נוקבין] ומקבל אור מ"ד [מיין דוכרין] 'וְאֵין אַחַת מֵהֶן נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ' שהיה מתכוין לעשות העליות כל אחד לשרשו ולא היו מתבלבלים הכונות והיחודים זה בזה. 'וּכְשֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה נוֹעֵץ שְׁנֵי גּוּדָלָיו בָּאָרֶץ' דנמצא כל גופו נסמך על ב' גודליו רמז כי הגוף רומז לעולם, וכמו שכתוב בתיקונים בראשית (בראשית מט, כב) 'בֵּן פֹּרָת' שהאדם נקרא עולם קטן והגודל הוא כנגד ספירת החסד כמו שכתוב בשער הכונות בדרושי הציצית וכתיב (תהלים פט, ג) 'עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה' שהוא מתקיים על ידי החסד. גם ידוע גודל רומז לישראל והעולם קיים עליהם. 'וְשׁוֹחֶה' רמז חשיבות האדם הוא במדת הענוה 'וְנוֹשֵׁק הָרִצְפָּה' שהיא חלק הדומם בפיו לרמוז כי האדם בפיו יוכל לברר ניצוצי קדושה אפילו מחלק הדומם שהוא תחתון על ידי תורה ותפלה ועל ידי אכילה ושתיה דהכל הוא בפה, ואחר כך 'זוֹקֵף' כי השפל הקב"ה מגביהו וזוקפו. ולוי היה מטייל בשמנה סכינים לכבוד תורה שבעל פה שיש אצל רבי שיש בה ח' דרגין ודברי תורה הם כמו חרב וסכין להכרית בהם הקליפות כמו שנאמר וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו) .

הָא וְהָא גָּרְמָא לֵיהּ. נראה לי דנזכר עתה הטחת דברים שעשה בשביל עצירת גשמים בעת שהיה משמח את רבי ביסורין שלו שבעבורם לא היו הגשמים יורדין כמו שאמרו בגמרא דמציעא כל אותם השנים שהיה לרבי יסורין לא הוצרך העולם למטר שלא היה המטר יורד אלא נעצר. או יובן כי היסורין באו לרבי בשביל שלא רצה לתקן אותו העגל בפיו בתפלה אלא הניחו לשחיטה, ולכן הוא שהטיח בפיו נעשה עליו קטרוג מצד הפה כי יסורי רבי גם כן באו מסיבת הפה.

אָמַר דָּוִד: מִי אִיכָּא דְּיָדַע דְּשָׁרִי לְמִיכְתַּב שֵׁם אַחַסְפָּא. מקשים והלא משה רבינו ע"ה עבד מעשה כיוצא בזה שהוציא ארונו של יוסף מן המים על ידי שם? ונראה לי בס"ד דהתם אפשר שכתב שם אחד שאינו משמות שאינם נמחקים דליכא ביה איסור מחיקה. ולדידי חזי לי בהשערת השכל שכתב שם מה"ש שהוא א' משמות ע"ב כי ראיתי בקהילת יעקב ז"ל שכתב סגולת שם זה להציף את האדם על המים שאם יזכרהו תמיד לא יטבע, וזהו שנאמר (שמות ב, י) 'וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ' מה"ש בהפוך אתוון מֹשֶׁה עיין שם. ויתכן כתב משה רבינו ע"ה שם זה ובכוחו צף ארונו של יוסף, אך כאן אי אפשר לכתוב שם זה כי דוד המלך ע"ה רוצה להוריד המים ולא להציף וצריך לכתוב שם מפורש דאית ביה איסור מחיקה. אי נמי נראה לי בס"ד אפילו אם נאמר משה רבינו ע"ה גם כן כתב שם המפורש התם לא שהה השם בתוך המים כדי שימחק אלא ברגע אחד עלה והעלה עמו ארונו של יוסף ונטלו משה רבינו ע"ה ולא בא לידי מחיקה, אך כאן צריך שישאר החספא שכתוב עליו השם בתוך המים לעולם ובודאי לפי רוב השנים יבא לידי מחיקה ממה נפשך אם יהיה על צד המונח על מי התהום ימחק ברוב הימים במי התהום ואם יהיה כתוב בצד השני ימחק ביין של נסכים היורד עליו מן השיתין בכל יום. ולפי האומרים שכתב על עץ 'עֲלֵה שׁוֹר' נראה לי דכתב שם אב"ג ית"ץ [אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינֶךָ תַּתִּיר צְרוּרָה] שמספרו שׁוֹר [506] . ועוד נראה לי בס"ד דמשה רבינו ע"ה יתכן כתב השם מפורש בחקיקה ולא בכתיבה בדיו, אך כאן דוד המלך ע"ה שעלה בידו אותו חספא שהיה מונח על פי התהום על פי גזרתו יתברך מששת ימי בראשית בעבור שמירת העולם שלא יעלה משם התהום רצה לכתוב שם המפורש על אותו חספא כדי שירד למקומו הראשון למטה כאשר הונח שם בששת ימי בראשית ולכן לא רצה לכתוב השם בחקיקה באותו חספא כי בחקיקה נחסר מגוף החספא ונעשה בו שינוי והוא לא רצה לעשות בגוף החספא שום שינוי אלא שישאר כאשר נברא מקודם לכך רצה לכתוב עליו השם בדיו וצורך בתיבת שם המפורש היה בעבור להוריד את החספא למקומו הראשון שיהיה מונח כאשר הונח שם בששת ימי בראשית. ובזה יובן בס"ד דקדוק דברי המאמר שאמר 'מִי אִיכָּא דְּיָדַע דְּשָׁרִי לְמִיכְתַּב שֵׁם אַחַסְפָּא וְנִשְׁדֵיהּ בִּתְהוֹמָא' שיש כאן מילות יתירות, ובזה ניחא שאמר צריכין אנחנו לכתוב השם על אותו חספא דוקא שהיה מששת ימי בראשית ולכן אי אפשר לעשות בו שינוי כלל לכתוב השם על ידי חקיקה בגופו וגם הודיע שכל צורך כתיבת השם היא רק כדי למשדייה לחספא בתהומא שיהיה במקומו הראשון שהונח שם מששת ימי בראשית. והא דקלל בחניקת גרון נראה לפי שדבר זה נעשה בשיתין שהם דוגמת הגרון וקפא תהומא ועלה בהם והרי זה נעשה שם כמו חניקת גרון ולכן מי שיודע תיקון דבר זה ולא יאמר יחנק בגרונו.