בן יהוידע על סוכה לח.

שְׁיָרֵי מִצְוָה, מְעַכְּבִין אֶת הַפֻּרְעָנוּת. לא אמר דוחין או מבטלין אלא אמר 'מְעַכְּבִין', פירוש אף על פי שיבואו מְעַכְּבִין ביאתם, ובזה לא יצא מהם נזק דרך משל רוח זה קשה לזרעים הנמצאים עכשיו אך אם יבא להם זה הרוח בעת אחרת לא יזיק להם, וכן הענין בטללים. ולזה אמר מְעַכְּבִין אותם מזמן לזמן כדי שלא יזיקו שהרי תנופה שיירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים, רוצה לומר מעכבת מלשון (בראשית טז, ב) 'עֲצָרַנִי הֳ' מִלֶּדֶת'.

דֵּין, גִּירָא בְּעֵינֵיהּ דְּשִׂטְנָא, וְלָאו מִלְּתָא הִיא, מִשּׁוּם דְּאַתֵּי לְאִגְרוּיֵי בֵּיהּ. קשה איך רב אחא בר יעקב לא חש לזה? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דבתרא (בבא בתרא טז.) דדרש רב אחא בר יעקב דשטן לשם שמים נתכוון ואתא שטן ונשקי אכרעיה עיין שם. ולכן מאחר שנכנע אליו כל כך ונשקי אכרעיה נעשה אהובו וסמך שלא יקפיד עליו. ודע דודאי לא היה אומר דברים אלו בעת שהוא מנענע ממש דאין ראוי להפסיק בדברים בעת נענוע. ומה שקראו בשם 'גִּירָא' נראה לי כי 'לוּלָב' עולה מספר ס"ח כמנין 'חַיִּים' [68] וכיון דמוליך ומביא ג' פעמים הרי כאן ג' פעמים ס"ח שהוא מספר ר"ד [204] שעולה 'גִּרָא' בחיר"ק תחת גימ"ל כי החיר"ק משמש במקום יו"ד.

מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ. מקשים בכל דוכתא נקיט נשים מקמי עבדים ואמאי הכא נקיט עבד קמי אשה? ונראה לי בס"ד דהכא דאיירי לגריעותא דתהי לו מארה לכך נקיט בדרך 'לא זו אף זו' לא מבעיא עֶבֶד דגריע טפי דלהכי תבא לו מארה אלא אפילו אִשָּׁה דחשיבה טפי מעבד ולא מבעיא אִשָּׁה שאין סופה לבא לחשיבות זו להוציא אחרים ידי חובתם אלא אפילו קָטָן שסופו להיות גדול. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו תירץ נקיט עבד ברישא להורות על גרעונו של זה דאפילו עֶבֶד שהיה נכרי למד וזה לא למד! עד כאן דבריו נר"ו.

תָּבוֹא מְאֵרָה לְאָדָם, שֶׁאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו מְבָרְכִין לוֹ. מהרש"א ז"ל דקדק למה נקטו לשון 'אמרה'? עיין שם. ונראה לי בס"ד כי זה האדם מחוסר אמרה שלא יודע לומר הברכה בפיו לכן מדה כנגד מדה תתהפך לו 'אמרה' דחסרה מיניה לאותיות 'אמרה' ויעלה נכון הרמז יותר דהתורה נקראת אמרה כמו שאמרו רז"ל בנטריקון 'אָנֹכִי' [שבתחילת עשרת הדברות] שהוא ראשי תיבות 'אֲ מָרָהּ נְ עִימָה כְּ תִיבָה יְ הִיבָה' וכנזכר בשבת (שבת קה.) ולכן זה שלא למד תורה כדי שיהא יודע לברך תתהפך לו ל'מְאֵרָה'. ועוד נראה לי בס"ד דידוע מַרְאֶה כינוי לאשה כמו שאמרו רז"ל על פסוק (שמואל ב' כג, כא) 'אִישׁ מַרְאֶה' לכן זה שעשה עצמו כאשה שלא למד תורה כדי שידע לברך תתהפך לו 'מַרְאֶה' ל'מְאֵרָה'. או הכונה כיון דאשתו הנקראת מַרְאֶה מברכת לו לכן תתהפך לו מַרְאֶה ל'מְאֵרָה'. ועוד נראה לי בס"ד דהתורה נקראת 'אוֹרָה' כמו שאמרו רז"ל (מגילה טז:) 'לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה' (אסתר ח, טז) זו תורה. וידוע עם הארץ נקרא 'דַּל' כי אין דל אלא מי שהוא דל מן התורה! ולכן זה שנעשה דל מן התורה ולכך לא היה יודע לברך, אז נוסף לגבי דידיה מספר דַּל [34] על אות וא"ו של אורה ויהיה מ' ואז נהפך לו אותיות 'אוֹרָה' לאותיות 'מְאֵרָה'. או יובן בס"ד התורה נתנה מן הבריאה ששם הוא חשבון 'מֵאָה' ולכן זה שהיה עם הארץ שלא למד תורה שאז נקרא רֵישׁ וְעָנִי מן התורה אז נוסף לגבי דידיה אות רי"ש על האותיות מאה ויהיה אצלו צירוף 'מְאֵרָה' בר מינן.