בן יהוידע על סוכה כט.

בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה, סִימָן רַע לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. פירוש חַמָּה אותיות חֵמָה בציר"י תחת חי"ת והיינו רוצה לומר סימן חֵמָה בציר"י נראה בְּחַמָּהּ. ומה שאמר בלבנה רמז לדבר לְבָנָה אותיות בֶּן לָהּ כלומר ישראל שנקראו בן למקום כדכתיב (שמות ד, כב) 'כֹּה אָמַר הֳ' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' הם חלקה שמונין לה. גם לְבָנָה אותיות הֵן לֵב כי ישראל הם לב ועשו כבד כנזכר בזוהר הקדוש. והנה מקשים דלקות חמה ולבנה הוא טבעי ונודע לתוכנים קודם שיתראה? ונראה לי דודאי הוא בטבע אך בזמן שיהיה לקות יתעוררו המקטרגים לקטרג ולכן הוא סִימָן רַע כי על ידו יתעוררו לקטרג כן דרכם. ועוד נראה לי דלעולם גוף הלקות טבעי אך כשיהיה יתהווה איזה שינוי מראה בחמה או בלבנה וזה השינוי אינו ניכר לכל אדם ורק לחכמים שיש להם סימנים וכללים בדבר זה ובזה השינוי יש סִימָן רַע לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. ובזה ניחא גם מאמר השני [בִּזְמַן שֶׁמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל] והיינו כי לתירוץ ראשון צריך לומר כשלוקה בטבע יתעוררו המקטרגים לקטרג ולתירוץ השני יש לומר שיתהווה בחמה מראות קשים ונודעים לבעלי חכמה.

בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים חַמָּה לוֹקָה; עַל אַב בֵּית־דִּין שֶׁמֵּת וְאֵינוֹ נִסְפָּד כַּהֲלָכָה. כתב רש"י 'לא שמעתי טעם בדבר' ונראה לי בס"ד אַב בֵּית־דִּין הוא דוגמת השמש המאיר לעולם אך כתיב (קהלת א, ה) 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ' עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי (בראשית רבה נח, ב) וכתבו המפרשים ז"ל דאף על גב דודאי זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ דהיינו כשנפטר צדיק זה נולד צדיק אחר צריכים אנשי עירו להספידו לצדיק שנפטר מתרי טעמי חדא דזה הנולד הוא עודנו קטן ועד שיגדל הנה הם יושבים בחושך ועוד מי יאמר שנולד בעירם ושמא נולד במקום אחר ונמצא דהם חסרים מאור הצדיק לעולם עד כאן דבריהם. ולכן אַב בֵּית־דִּין שצריכין להספידו ולא הספידוהו כהלכה מוכרח לומר דהם חשבו כיון דזרח השמש שנולד אחר במקומו אין צריכין לבכות ולהספיד דנמצא לא חסרו כלום, ובאמת זה טעות דעל כל פנים עתה הם יושבים במחשך לכך לוקה חמה שתהיה חשוכה להם לרמוז להם טעותם שבאמת עתה הם בחושך וחסרים אור ולמה לא הספידו ובכו על חסרונם. ומה שלוקה נמי עַל הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה שֶׁצָּעֲקָה בָּעִיר וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כל ארוסה נותן לה הבעל בקידושין אור מקיף ובביאתו עליה נותן לה אור פנימי. ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון למה שנוהגים לקדש בטבעת והיינו לרמוז כי עתה נותן לה אור מקיף נמצא התקשרות נערה מאורסה בבעלה בעודה ארוסה הוא באור מקיף דוקא לכך לוקה חמה שהיא אור מקיף לעולם כי השמש מקפת כל הכדור כולו בכ"ד שעות. ומה שלוקה על עון מִשְׁכָּב זָכוּר נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שעון משכב זכור פוגם בתפארת שיתבטל כוחו ח"ו וכנזכר בשער רוח הקודש תיקון כ"ג דף כ' יעוין שם. וידוע כי החמה רומזת לתפארת שנקרא חמה ולכן לוקה חמה לרמוז על קלקול זה שנעשה בתפארת. ומה שלוקה בעבור שְׁנֵי אַחִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָם כְּאֶחָד נראה לי דידוע דחמה ולבנה נחשבים שני אחים והלבנה מקבלת אורה מן החמה ולכן קלקול שיהיה בחמה מגיע ללבנה גם כן ונמצא בלקות החמה הוא דוגמה לִשְׁנֵי אַחִים, שֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָם כְּאֶחָד. ונראה לי זה באותיות חַמָּה כי ה' דחמה תחלקנה לשתי אותיות שהם א"ד ובזה יהיה אותיות חַמָּה 'דם אח'.

וּבִשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים נִמְסָרִין לַמַּלְכוּת; עַל מַשְׁהֵי שְׁטָרוֹת פְּרוּעִים. פירש רש"י 'כדי לגבות פעם אחרת' והקשה מהרש"א דהא ודאי גזלה גמורה היא ולא היה לו לומר על משהה אלא הוה ליה למימר על הגובין שטרות פרועים? ונראה לי בס"ד דהמלוה אינו משהה שטר פרוע כדי שהוא עצמו יגבה בו דלא חציף אינש להעיז פניו לגבות מן הלוה שתי פעמים אך הוא משהה אצלו שטר פרוע כדי שאחר שיפטר יהיו בניו גובים אותו בחשבם שעדיין לא נפרע ולכן מדה כנגד מדה נמסר למלכות ואז לוקחת כל ממון הנמצא אתו וממילא תקח גם שטרות נמצא זה חשב להוסיף לבניו ממון בשטרות אלו באיסור אז גם ממונו העקרי ניטל ואבד מידו וכמו שאמרו (סנהדרין קו.) 'גַּמְלָא אָזְלָא לְמִיבָּעֵי קַרְנֵי, אוֹדְנִי דְּהָווּ לֵיהּ גְּזִיזַן מִינֵּיהּ'. והא דנקיט בלשונו בַּעֲלֵי בָּתִּים ולא אמר עשירים ללמד דכל ארבעה דברים אלו נעשים משום חימוד ממון ואם האדם רואה עולם הזה בסוג אושפיזא שאינה שלו לא יבא לידי ארבעה דברים אלו, אך הרואה עולם הזה בסוג בית שהוא קיים אצלו יהיה לו חימוד ממון ביותר וממילא יבא לידי ארבעה דברים אלו ולכן לעושי אלה קראם 'בַּעֲלֵי בָּתִּים', וכיוצא בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (ויקרא יד, לה) 'וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת' ודוק.

עַכּוּ"ם יֵחַתּוּ וְלֹא יִשְׂרָאֵל יֵחַתּוּ. מקשים מה מחדש המאמר על מה שפירש הכתוב עצמו? ונראה לי בא ללמד אל תחשוב כיון דעכו"ם יחתו יגיע פחד גם לישראל הדרים עמהם כמו עץ הלח אם תשמהו עם עץ יבש שנשרף, לזה אמר ולא ישראל יחתו כלל, יען כי העכו"ם יונקים מהמה רוצה לומר מן גלגלי השמים מה שאין כן ישראל ולכך לא יחתו כלל ועיקר.