בן יהוידע על סוכה יד.

לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּעֶתֶר? לוֹמַר לְךָ: מָה עֶתֶר זֶה, מְהַפֵּךְ אֶת הַתְּבוּאָה בַּגֹּרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אַף תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת. נראה לי בס"ד הפך 'עֶתֶר' הוא 'תַּעַר' כי המתפלל תפילה שלימה שאינו משמיט בה תיבות או אותיות אז תפלתו דומה לעתר, שתהיה מהפכת מדת הדין למדת הרחמים כעתר זה שהוא מהפך את התבואה בגורן, ואם אינו מתפלל תפילה שלימה אלא משליך ומאבד תיבות ואותיות מפיו, הרי זו דומה לתער שמאבד ומשליך השערות. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (קהלת ב, יד) 'הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ' כי עֶ תֶר אות עי"ן בראש תיבה, אך תַּ עַ ר אות עי"ן באמצע תיבה, והחכם מתפלל תפילה שלימה שדומה לעתר שאות עי"ן בראש תיבה. והא דנרמז זה של היפוך מדת רגזנות למדת רחמנות בתפילת יצחק, ולא נרמז בתפילת אברהם אבינו ע"ה שהוא הראשון בתפילה שתיקן תפלת שחרית? נראה לי בס"ד כי אברהם אבינו ע"ה הוא אחוז במדת החסד ואין זה חידוש בתפלתו להפך מדת רגזנות למדת רחמנות, אבל יצחק אבינו ע"ה שהוא דין וגבורה יש בו חידוש טפי בענין זה, שמהפך בתפילתו מדת רגזנות למדת רחמנות.

מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת. כן הגרסא בעין יעקב. וכתוב בספר דקדוקי סופרים, דכן הגרסא בתלמוד כתב יד וכן היא גם כן בתלמוד הדפוס בגמרא דיבמות דף ס"ד ע"א וגרסה זאת היא יותר נכונה, עיין שם. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו פירש, מה עתר מהפך התבואה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, כן הצדיקים בתפילתם המה מעלין מ"ן [מיין נוקבין] מלמטה למעלה, ומורידין אור מ"ד [מיין דוכרין] מלמעלה למטה, עד כאן דבריו. ונראה לי בס"ד, ההפרש בין תפלת הצדיקים לתפילת עמא דארעא הוא בלב כי הנוסח הוא שוה אצל הכל ורק הצדיקים יש להם טוהר לב וכונה בתפילתם, ועמא דארעא אין מכוונים לבן בתפלה אלא לבם יחשוב בדברים אחרים והוא נפרד מן התפלה, ולכן הצדיקים מהפכין בתפילתם מדת רוגז למדת רחם, וכמו שנאמר (חבקוק ג, ב) 'בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר' כי על ידי שהם מחברים לב שלהם בדברי התפלה, בזה יתחבר מספר לֵב [32] עם מספר רוֹגֵז [216] ויהיה סך הכל מספר רַחֵם [248] , אך ההפכיים אשר מפרידים לב שלהם מן התפלה לא יתחבר מספר לֵב עם מספר רוֹגֵז להיות מספר אחד שהוא רַחֵם, אלא ישאר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונעשה 'לֵב רוֹגֵז'. ובזה יובן מה שאמר בתוכחה (דברים כח, סה) 'וְנָתַן הֳ' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז' רוצה לומר שלא יתחבר מספר לֵב עם רוֹגֵז שיהיה מספר רַחֵם, ולכן אמר כאן מְהַפְּכִים מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת, שיהיה הרוגז מספר רַחֵם.