בן יהוידע על סוטה מט:

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים (משנה סוטה ט, טו) . הא דהקדים את רבי מאיר קודם כמה חכמים שהיו קודם ממנו בזמן נראה לי בס"ד דבכלהו בטל מן הרוב אבל יש חכמים מועטים שנמצא בהם אך מושלי משלים בטלו גם מן המעוט שלא נמצא אפילו אחד דומה לו בדבר זה. אי נמי משום דמשלים שלו היה אומרם על פי המוסר לזכות בהם את הרבים למקטון ועד גדול לכך הקדים ענין זה על כולם כי חסרונו ניכר בעולם יותר מכל הנך דברים דנקיט באחרים כי תועלת המשלים שלו היה מאכל כל אדם.

מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בָּטַל זִיו הַחָכְמָה (משנה סוטה ט, טו) . כתב רש"י ז"ל זה לא ידענא מה הוא. ונראה לי בס"ד דבר זה הוא מה שאמרו בגמרא (נדרים מט:) על רבי יהודה שהיו פניו מאירים ואמרה לו אותה מטרוניתא פניך דומין לשתויי יין או למלוים ברבית או למגדלים חזירים! ואמר לה כולהו ליתנהו בי אלא חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו (קהלת ח, א) עיין שם. וקודם רבן יוחנן בן זכאי היה ניכר הארת פנים הזאת בתלמידי חכמים הרבה ונראה לי שהיה להם אודם בפניהם כאודם של התוקע בשופר בציבור ביום ראש השנה ועיין בספר הכונות שם בסוד האודם הזה.

וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ וְאֵין שׁוֹאֵל עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן (משנה סוטה ט, טו) . נראה לי בס"ד הטעם דנקיט שלשה לשונות אלו כנגד מחשבה ודבור ומעשה כי יש מתעורר במעשה ויש מתעורר בדיבור ויש מתעורר במחשבה והשתא כולהו ליכא אין דורש במעשה ולא מבעיא במעשה אלא גם אין מבקש בדיבור ולא מבעיא בדיבור אלא אין שואל במחשבה. אי נמי נקיט שלשה לשונות כנגד שלשה חלוקות של המצות ולא מבעיא אותם שאין השכל מחייבם ואין להם טעם אלא גם באותם שאין השכל מחייבם אך יש להם טעם ולא מבעיא אלו אלא גם אותם שהשכל מחייבם ויש להם טעם. אי נמי נקיט שלשה לשונות אלו כנגד מצות דאורייתא ומצות דרבנן והידור מצוה אי נמי כנגד משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו זכור לטוב המבשר טוב אין דורש לזה ואין מבקש על זה ואין שואל על זה. אי נמי כנגד אות וא"ו ואות ה"א של השם ואות א' של כסא. אי נמי על דרך מה שאמרו רבותנו ז"ל (לעיל דף מד.) 'הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ' (משלי כד, כז) זו מקרא ומשנה 'וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ' לך זו תלמוד 'אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ' זו מעשים טובים. או יובן בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא פרק ט' דשבת (שבת פט:) לעתיד לבוא יאמר הקדוש ברוך הוא לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם! ויאמרו לפניו רבונו של עולם אצל מי נלך? אצל אברהם שאמרת לו 'יָדֹעַ תֵּדַע' (בראשית טו, יג) ולא בקש רחמים עלינו! אצל יצחק שבירך את עשו 'וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד' (בראשית כז, מ) ולא בקש רחמים עלינו! אצל יעקב שאמרת לו 'אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה' (בראשית מו, ד) ולא בקש רחמים עלינו! אצל מי נלך? עכשיו יֹאמַר הֳ'! אמר להן הקדוש ברוך הוא הואיל ותליתם עצמכם בי, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (ישעיה א, יח) עיין שם. ולהכי נקיט שלשה לשונות כנגד ג' אבות וְעַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שאמר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ! ונראה לי בס"ד אומרו עַל ' מִי ' לָנוּ לְהִשָּׁעֵן היא הבינה שנקראת 'מי' כי סליחת העון בה תהיה בסוד הכתוב אִם עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר יָ־הּ אֲדֹנָ־י מִי יַעֲמֹד (תהלים קל, ג) מי דייקא ועוד שנית יש לנו להשען עַל ' אָבִינוּ ' שֶׁבַּשָּׁמַיִם כלומר על טענה שיש לנו מצד אבינו שבשמים שיש לנו דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול!

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בָּטְלָה עֲטֶרֶת חֲכָמִים, שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים, עָשְׁרָם (משלי יד, כד) . נראה לי בס"ד העטרה הוא הכבוד שמכונה בשם עטרה כי העטרה היא שנותנת הכבוד לאדם והנה בודאי החכמים מכבדים אותם בשביל תורתם אך כפי האמת אין הכבוד הזה נחשב עטרה להם אלא גרעון יען כי נהנים בו בכח התורה ואין נכון לאדם שיהנה מן התורה בעולם הזה אך אם החכמים עשירים כאשר יכבדום אין נחשב להם שנוטלים הכבוד מן התורה דהא מנהגו של עולם יכבדו הכל את העשיר מן החכם ונמצא הכבוד שבא להם מן העושר נחשב לעטרה. ולזה אמר שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם כי העושר עושה להם כבוד אשר נחשב להם עטרה מה שאין כן אם לא יהיו עשירים אף על פי שיש להם כבוד אין כבוד שלהם נחשב לעטרה אלא מגרעות הוא להם על אשר נהנין מחמת התורה בעולם הזה. או יובן בס"ד העושר מפקח את האדם וכמו שאמר הרב הכנסת הגדולה ז"ל על ר"ת ז"ל שהיה מניח לפניו כלי מלא זהובים בעת שעוסק בתורה כדי שיהיה לו לב פקח ומבין ביותר, ולזה אמר שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם כי העטרה לחכמים היא החריפות ופקיחות הלב וזה יהיה להם מכח עושרם.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. קשה איך יתכן זה דבטלה ענוה אחר רבי? ונראה כאן מיירי באדם שיש לו גדולה של שררה וגם עושר גדול ועם כל זה הוא עניו כמו דנמצא ברבינו הקדוש שהיה נשיא ועשיר גדול ועם כל זה היה עניו אבל חכם שאין לו שררה של נשיאות ואין לו עושר ודאי ימצא בזה הרבה שהם ענוים. ועוד נראה לי בס"ד דכאן איירי בעניו שבאה הגדולה לידו ופורש ממנה ונותנה לאחר וכמו שאמרו ברבי שאמר בירושלמי דכלאים (ירושלמי כלאים ט, ג) אי סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעילא מינאי דהוא מן דכרייא ואנא מן נוקבתא עיין שם, ועל ענוה כזאת אמר שבטלה אחר פטירת רבי שלא מצינו כזאת. ובזה ניחא לתרץ קושיא אחריתי דאמר רב יוסף לתנא לֹא תִּיתְנֵי עֲנָוָה דְּאִיכָּא אֲנָא וקושיא זו ידועה איך ישבח עצמו בענוה? דאם כן אינו עניו חס ושלום! ובזה ניחא כי ענוה דנקיט תנא דמתניתין הכא הוא כפי מה שביארנו שמוחל על גדולתו שזכה בה ונותנה לאחר. וכהאי גונא נמצא אצל רב יוסף כדאיתא בסוף הגמרא דהוריות (הוריות יד.) רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים, והיו צריכים בבבל להמליך ראש ישיבה ושאלו מחכמי ארץ ישראל איזה מהם קודם? ושלחו להם סיני עדיף דאמר מר הכל צריכין למרי חטיא! ואפילו הכי לא קבל רב יוסף למלוך ומלך רבה כ"ב שנים ואחר שנפטר מלך רב יוסף וכל אותם שנים שמלך רבה לא נהג רב יוסף שררה כלל אפילו בענין ההקזה והיה תמיד עוסק בתורה לפני רבה וכפוף לו עיין שם. נמצא רב יוסף נהג בענוה זו דאיירי בה התנא דתני בטלה אחר רבי ולכן אמר רב יוסף לאותו השונה המשנה 'לא תתני קמאי ענוה' כי חושש אני פן יהיה לי גאוה חס ושלום מאלה הדברים יען 'דאיכא אנא' דהוה בי בהאי עובדא דאיירי בה התנא דמתניתין ואם כן שמא יאמר לי יצרי חזי דאנת הוה בך ענוה כזו דמשתבח בה התנא ולכן לא תתני קמאי ענוה אבל אין כונתו לעקור דבר מן המשנה גם אין כונתו לשבח עצמו. ומה שאמר בָּטְלָה יִרְאַת חֵטְא על פי מה שכתב רבינו מהר"ם אלשיך בפסוק אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא (דברים י, כ) הכונה שתתיירא שמא תחטא וכמו שאמרו על יעקב אבינו ע"ה שהיה ירא פן יגרום החטא וכן פירש בפסוק אַחֲרֵי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ (דברים יג, ה) שתהיו יראים שמא תחטאו שלא תאמינו בעצמכם ובכל עת תיראו פן יצוד אתכם יצר הרע עיין שם, וכאשר מצינו (קידושין פא:) דמכריז רבי טרפון הזהרו בי מפני כלתי. ועל זה קאמר דבטלה שהיה לראשנים מדה זו שתמיד הם יראים פן יכשלו בחטא ואין מאמינים בעצמן בצדקתם.